שאל אותי הילד
מהו העפר שמולל בידיו?
ואיך אשיב פניו?
האני יודע אותו על כל דגלי אופיו?

האם זה העפר שאיבקתי בו רגלי  תחת
קורתו של עץ הדולב השפוף?
או שמא העפר שהתחפרו בו טריטונים
בהיחבא מאופק השפל הקרב?


האם זוהי פיסת העפר -
שעיטרה את חרטומי העשב?
עליו נישאתי אל חזיונות ליל
בקצירת עומר  של עדנה.
הזהו מצלול אחרון של
מנגינת פיוטים, שריקדו הזמירים לצלילה?


האפשר שספיחי העפר נזרעו מחמתם
של תאבי חומר או אוחזי חרב?
או שזהו מאוזולאום של תהפוכות הטבע,
שהטיל מוראותיו בקריעת ים?

שאל אותי הילד,
מהו העפר של ילד יתום מאב?
ומהו העפר של אב יתום מילד?

"אולי יוכל לגולל את סבלם של יתומים,
שיקישו
קושיות לאין עונה.
ומי ירכון ראשם בחיקו?"

"אך האם העפר משגיר ניבים ולשונות?"

שאל אותי הילד,
מהי המילה לאב יתום מילד?

"אל תשאל מהו העפר,
יש גם מילים שאלוהים שומרנו מפניהם"

היש כאלו שגם הוא לא יכול לשאת?

תער הלשון מקהה אל מול מצבתך הטריה
ואני מתתי אלף מיתות והולקתי אלף מלקות.
אל תשאל מהו העפר!
זוהי פיסת הזיכרון הנושמת שמשתנקת בי!
אל תשאל!
גם אלוהים לא יוכל לענות.