כשייתם, ונשב דמומים,
מכירים זה בזו האותות,
ונדע כי נפגשנו שוב בנתיב.
שיחה אז תחצה אישונים,
פרקי אצבעות שלובות,
מובנה וחודרה בלי מילים להעיב.
ודמעות וחיוך ישלבו חליפות
מה קשו וארכו השנים...
מה לאו רגלי הלכים.
ועינייך יהיו עייפות,
ממש כאלה שלי,
ובורקות בתבונת זמן ודרכים.
פשוטה תהא השיחה,
לא בקודש, אף לא בחולין -
בנו לבד תעיד.
מחדשת דבר הבטחה,
כי אהיה לך, ואת תהי לי,
עד הזמן שוב בינינו יפריד. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.