[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







שמוליק שחר
/
סופר סתם

"המחשוף שלה היה, וואללה, נדיב. אפילו מאוד נדיב. למעשה,
המחשוף שלה היה כל כך נדיב ומזמין, שברגע שהניח עליו את עיניו,
הבין שיום אחד ראשו ינוח לו שם, מוכמן ומוסתר בין שדיה
הענוגים".


קטע זה, הוא קטע ממוצע מספריו של אמנון. קטעים אלו לא זיכו
אותו בביקורות מהוללות, חוץ מאלו הבדויות, שכתב בתקציר הלא
משקף שבאחורי הספר, וגם לא הציפו אותו בהררי מזומנים. אך
רומנים אלה, וגם תואר בספרות עברית שוודאי לא הזיק, הספיקו
לאמנון על מנת שיוכל לפחות לקרוא לעצמו "סופר", וגם כל
הפריבילגיות הנלוות לכך, כמו לשבת כל היום על ישבנו מול מסך
המחשב ואצבעותיו השמנמנות סרוחות על המקלדת האורטופדית, ללכת
לחוגי הספרות הנחשבים והמלאים באנשים מתנשאים ומוערצים, וחשוב
מכל - הזכות לציפייה אינסופית למוזה, שתסייע לו לכתוב רומן
הגון פעם אחת.

בתור כותב ספרי זימה שכאלו לאמנון היו חיים די טובים. שהרי לא
הייתה לו בעיה לכתוב כמה קטעים מזוהמים כאלה, מדי פעם, בשביל
לכסות את המינוס ולשלם את המשכנתא. מקצועו היה שימושי גם על
מנת לספק את זימתו שלו, במציאת נערה זמנית ללילה או שניים כל
פעם, והשחתת זרעו בה.

במשפחתו העריכו את מקצועו, שכן הוא דמות מכובדת וידועה למדיי,
לפחות על פי טענתו. למרות שמעולם לא טרחו לקרוא את ספריו, שכן
אף אחד מהם לא היה קורא נלהב ביותר והסתפקו בקריאת הביקורות
הנלהבות שכתובות באחורי הספר, והידיעה שספר שאין בו תמונות הוא
וודאי ספר למבוגרים.

שלוות חייו נקטעה לפתע, בערב יום חמישי אחד, כאשר לקח הפסקה
קצרה מרביצתו הממושכת אל מול מסך המחשב בציפייה לאותה השראה
אלוהית, והלך בשעה מאוחרת, אך סבירה, לבר קריוקי יחד עם אחד
מחבריו הרבים. התיישב בשולחן קרוב לבמה, הזמין פעמיים "אבסולוט
רד בול" כצו האופנה, ובגדול- עשה "גוד טיים". לאחר סריקה
מדוקדקת של האזור הבחין בבחורה נאה, לבושה בפרובוקטיביות,
יושבת בשולחן קרוב, עם עוד שני גברים ובחורה נוספת. ללא כל חשש
שאחד מהם הוא חבר שלה, שקד על דרך לגשת אל הבחורה. מלצרית
שבדיוק ניגשה אליהם, ושאלה מה הם רוצים לשיר, פתרה את הבעיה.

אל הבמה אמנון עלה לבדו. "קוראים לי אמנון, והשיר הזה מוקדש
לך", הצביע על הבחורה, שהחזירה לו מבט משתומם ולא מבין. בתזמון
מושלם, מיד כשנגמר הפתיח, החל לשיר בקולו הענוג. "כשתבואי
לשכב אתי, תלבשי שמלה שחורה, מאוירת בתותים... אחר כך חוטים
יעלו אותך למעלה, בלתי נראים או נראים, ויורידו אותך ישר על
הזין שלי".


מרוצה מעצמו, מפרכס קלות מהמאמץ, ומזיע כהוגן מהתאורה הלוהטת
שהתמקדה רק בו, הצית סיגריה של אחרי מעשה, והחל בצעדה בטוחה
לעבר מושא כל הבלגן הזה. התיישב בינה לבין אחד הגברים, ואמר:
"היי, קראת אולי את 'הדג שבחדר המיטות'?" כמובן שנקב בשמו של
רב- המכר הגדול ביותר שלו. סיפור נהדר, חשב לעצמו, מי עוד היה
מעלה על דעתו לכתוב סיפור על דג באקווריום שנח על יד מיטה,
וצופה מנקודת מבטו במין סוער, תחילה של שני בני הזוג, ולאחר
מכן של כל בן זוג עם אדם אחר, במותחן מרהיב של תככים ובגידות,
כאשר רק שתיקתו של הדג מאפשרת למצב להימשך.
לאחר שנשפה עשן סיגריה בצורה חיננית ביותר, ענתה לו: "וואללה,
ספר טוב, למה?" שאלה. "כי במקרה, אני אותו אמנון, הסופר
הצנוע", ענה לה, לא כל כך מצליח להסתיר את שביעות רצונו. "רק
שתדע לך שאני מעריצה גדולה"... היחיד שהיה מופתע מכל העניין
הוא אני, מספר הסיפור. לנאהבים החדשים היה נוח מאוד לקום מאותו
המקום, היא זונחת את הבחור המסכן שיצא אתה כבר שלוש פעמים
וקיווה הערב לזיין, והחבר ההומו של אמנון, שיצא עמו כבר מאה
פעמים, וגם הוא קיווה הערב לזיין.

אחרי שבועיים, בהם ביצעו כל תנוחה ונעזרו בכל תלבושת מתוך כל
אחד מהפרקים שבכל אחד מן הספרים הרבים של אמנון, החליטו השניים
להינשא. בנדריהם נשבעו אחד לשנייה, "שיהיה ביניהם סקס שעוד
יסופר עליו רבות". בחתונה נכחו רבים מן הסלבריטאים וחברי החוג
לספרות באוניברסיטה בה למד ספרות. כולם איחלו מזל טוב ואריכות
ימים, בעיקר לקשר, והשמחה במקום הייתה רבה. אמו של אמנון בכתה,
ואביו היה מאוד גאה, אפילו שזו כבר הייתה חתונתו הרביעית במספר
של אמנון.

ולמרות כל הסיכויים, השניים באמת החזיקו מעמד. הם נשארו נאמנים
אחד לשנייה, מאושרים יחדיו, ובעיקר, הזדיינו כמו ארנבונים.
אמנון הוציא שני ספרים כל שנה, שנמכרו היטב וכיסו את המשכנתא
והמינוס בבנק, ואשתו בילתה כל הזמן לצדו, בהמתנתו האינסופית
ליד צג המחשב. הכול היה באמת אחלה. לפחות עד ליום הנישואים
העשירי.

שבוע לפני המועד, הציע אמנון רעיון: מכיוון שיש להם את כל
התכשיטים והגאדג'טים שהם רוצים, הפעם יהיה עליהם, כמתנת יום
נישואים, לכתוב משהו יפה, שיביע את אהבתם הכנה והעמוקה. באופן
סמוי, חשב שחבל על הכסף לקנות לה עוד יהלום, ושעקב היותו סופר,
לא יתקשה לחשוב על משהו. היא אכלה את הפיתיון, ועוד העירה, שעל
רעיון כל כך נפלא, גם מגיע לו תגמול בחדר המיטות.

כל השבוע חשב וחשב, ולא עלתה המוזה. אפילו שהגביר את שעות
רביצתו מול המחשב, בשעות רבות כל יום. יומיים לפני, הוא לא ישן
כל הלילה, אלא רק רבץ. עיניו טרוטות ואדומות, עיגולים שחורים
וגדולים ממסגרים את עיניו, ואצבעותיו השמנמנות מפרכסות מדי
פעם, משוועות לתזוזה.

עשרים וארבע שעות לפני המועד, גמר אומר לכתוב, ויהי- מה. שילב
את ידיו, נשם שלוש נשימות עמוקות, צמצם עיניו אל מול הצג כמי
שמביט באויבו המר ביותר, בשנאה היוקדת ביותר, ולאחר מכן זינק
על המקלדת, מתחיל למלא את המסך באותיות וירטואליות:

"לפני עשר שנים בדיוק הכרתי אותך. את ישבת שם, לבושה באותה
שמלה פרובוקטיבית וזולה, וממבט ראשון כבר ידעתי כמה את שרמוטה.
ידעתי שעלינו להינשא."


רצף של לחיצות על המקש "backspace" גדעו את הפסקה המלבבת באבה.

מתח את ידו, משך ולקח, הסיט המקלדת עשרים מעלות כנגד כיוון
השעון, ופתח כך:

"מאז שאני איתך, חיי המין שלי השתפרו לאין- ערוך, מה שאת
יודעת לעשות... אני מתפלא שהצלחתי לחיות בלעדייך, נטול כל
הנשיקות האלה במקומות נעימים ובלי הריחות המזיעים בשעה שאנחנו
מתעלסים."


הסיר את ידיו מהמקלדת, קרא פעם אחת, פעם נוספת, והחליט שהוא
גאון. בהערצה רבה קרא שוב את הטקסט, ובאיחור מה, זה הכה בו.
שמר את הקובץ, כי אולי יהיה שימושי לסיפור, או מקסימום גיבוי
אם לא יצליח לכתוב משהו טוב יותר, ניער את ראשו הצידה, חיכך
ידיו אחת בשנייה, שפשף עיניו, סובב כתפיו מספר פעמים לאחור,
מספר פעמים לפנים, כסס ציפורן, ואז חש עקצוץ קל של השראה, שבא
לידי ביטוי כעבור רגע:

"יום ביומו אביט בה עירומה,
אשתוקק להיות בתוכה,
לספק תאוותי רק היא תדע."


אמנון חדל לחרוז, שכן משורר הוא לא. לאחר ששקל היטב את צעדו
הבא, החליט שאין ברירה אלא להתייאש ולהתחיל לבכות. אשתו צעדה
אליו, קראה מבעד כתפו את השיר המזוהם שלו, והניחה מולו פתק
מקופל קפלים רבים. "פתח", אמרה במפגיע. בתנועות יד איטיות,
מושך דמעה מדי כמה שניות, החל לפתוח את הכתב. כשסיים, ראה את
מה שרצה תמיד לכתוב, אך היה כל כך מלוכלך שלא הצליח.

"אני אוהבת אותך".




נדרש פה קרדיט, שלא ייווצר שום בלבול, שכן השיר שאמנון שר הוא
חלק מיצירה של יונה וולך.








loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
יום יבוא ואני
אספיק לראות את
הסלוגן שלי
מתנוסס בגאון
משמאל


תרומה לבמה




בבמה מאז 29/5/07 21:28
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
שמוליק שחר

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה