בוקר.
עיניים פקוחות, אדומות, מסרבות לישון.
השחר עולה ומציף לי את החלון.
העיר כבר ערה.
שקט.
עשן דק של סיגריות רוקד עם קרני האור.
נלחץ משתחרר מתערבב כמו אדם שיכור.
ממלא את הזמן.

אין שלג ואין חמסין.
אין עבר ואין הווה ועתיד.
רק קיום מתמשך,
ללא רגשות.
פס שקוף דק,
רוטט - ללא מחשבות.

10:00.
וזיעה קרה דביקה נוטפת את גופי.
משתקת תזוזה, מרפאה מכאובי נפשי.
מנקזת אותי.
חם לי.
ואדי מחשבות נוזליות מתפזרים בחלל.
חשמלים בגלים וקצת הבזקים ובכלל,
אני נטען לאיטי.

אין שלג ואין חמסין.
אין עבר ואין הווה ועתיד.
רק קיום מתמשך,
ללא רגשות.
פס שקוף דק,
רוטט - שפתיים לחות.
לא זיכרון ולא שכחה.
רק אדישות במנה גדושה.
אני הופך לאוויר,
רוקד עם שמש,
מעל ירח חיוור, בהיר.