26.2.07
עולה לאוטובוס עם גיטרה על הגב
מפוחית אצלי ביד כבדרך אגב
מבפנים אני שומע מנגינות
מחיאות כפיים ובדיחות

על הספסל האחורי
אני רואה את ניל
יאנג - וגם קרוסבי סטיל ונאש
ואת דולי פרטון וג'וני קאש

לידם - שורה אחת מלפנים
יושבים להם לאונרד כהן ובי בי קינג
וריצ'ארד אשקרופט ג'ואן ארמטרדינג
בוב דילן ואריק ביד

שורה אחת אחרי
ריקי לי ג'ונס ודיוויד גריי
אריק קלפטון, טום ווייטס ויוסוף איסלאם
וגם דיוויד בואי, ארוס רמאזוטי וטרייסי צ'פמן

וכולם מנגנים, וכולם שרים
ומדי פעם מפסיקים וצוחקים
פה ושם הם נזכרים ונעצבים
באנשים שלא יכלו לבוא, באלה שחסרים

למשל ג'ון לנון ופרדי מרקורי
ניק דרק, ריי צ'ארלס ואלביס פרסלי
לואיס ארמסטרונג, ג'ון הארט מסיסיפי
וגם בארי ווייט וואליוט סמית

וכולם מנגנים, וכולם שרים
אריק והמלך על החשמלית
נורה על אורגן קטן, ויוסוף על קלאסית
ודילן ויאנג מאלתרים על המפוחית

ואני מתקדם, בצעדים קטנים
לא רוצה להפריע לאנשים המוכשרים
מנסה להסתתר מפניהם
איפה אני ואיפה הם...

ולפתע הם מבחינים בי ומפסיקים לנגן
אני קופא במקומי, לא ממשיך להתקדם
ואז הם קמים ומחווים בידם
שאבוא לשבת לידם

הם שואלים לשמי, ואני עונה בהיסוס
המלך נותן לי צ'אפחה על הגב, וצ'פמן מביאה ליטוף
והם מתעניינים, ושואלים מאין באתי ולאן אני הולך
"מישראל", אני עונה בשקט, חושש להסתבך

"הו... ישראל..." הם עונים כולם
ובזווית העין אני רואה את לאונרד ודילן מנענעים בעצב את ראשם
"כמה רעש ממדינה כל כך קטנה, אה?" שואל יאנג
"בטח נורא קשה לחיות שם", אומר דיוויד בואי, מודאג

ואני לא עונה,
רק מעקם קצת את הפה
ולבסוף פולט "מה לעשות..." סתמי
אותו המשפט הידוע של הישראלים

"טוב טוב, עזוב אותך, אל תעצב"
בוא תנגן לנו קצת את מה שאתה אוהב
נשמח אם תנגן ותשיר שיר שלך
"בכיף", אני אומר, והם מסתכלים עלי בציפייה

ואני מתחיל לנגן, והם מקשיבים
ולאט לאט הם מצטרפים
שתי הג'ונסוניות וצ'פמן בקולות רקע עדינים
וקלפטון נותן לי סולו עם החשמלית

הם מבינים את העיקרון של השירים
ואחרי כמה דקות נוצרת הרמוניה של קולות מופלאים
וכולם מנגנים וכולם שרים בקולותיהם
הם חלק ממני ואני חלק מהם