משברי הזיכרונות
בונה את בית חלומותיי שחרב,
בזיכרוני שוב פורחים מבטייך
ואוזני שומעת את שירך,
ליד מעיין עינייך הצלול
שוב מלבלבים פרחי ידידות,
עוצר להרטיב את שפתותיי החרבות
ללגום מלוא לוגמיי
מנחל אהבתך הזך,
לרחוץ בבאר הכחולה של חמדתך.
פרץ מעיינך, היה לנחל שוטף
נהרך הפך מפל געגועים.
הקיצותי והנה יבש המעיין
אכזב הנחל
לבך נח עייף בעפרך
שפתייך לא ידובבו שירה,
שהייתה לי כקרן שמש
ביום ענן וסתיו,
ונשמתך שותה את הנצח. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.