אני רוצה לספר לך דבר מה. אתה בטח לא מבין אותי עכשיו, מה עוד
יש לספר שלא אמרתי, שלא חשפתי, כי אחרי שנים כה ארוכות ביחד
נראה לך לרגע שאתה כבר יודע הכל. ובכן, אני רוצה לספר לך דבר
מה שאולי לא יגרום לך לדעת את כולי, אבל חלק נכבד ממני יהיה
שלך. זה הולך ככה, היום כשישבתי וניסיתי להתרכז (שוב) בספר שלא
רציתי לקרוא פתאום הבנתי דבר מה. טוב, אולי פתאום זה לא ממש
נכון, לא באמת קראתי את הספר, שמעתי ברקע את המרצה קורא חלק
מהספר ואני חשבתי לרגע על הילדות שלי. אתה זוכר שסיפרתי לך
שהיה לי ילדות טובה ורגועה, ושהיה לי הרבה מזל?! טוב, אני
חוזרת בי מחלק מההצהרה, היה לי באמת המון מזל לגדול במשפחה שדי
רחוקה מקו העוני הגדול, אבל ילדות טובה ורגועה מעולם לא הייתה
לי. אתה יודע איפה הייתי רוב ילדותי? זה בטח נשמע לך מריר מאוד
ומטופש שאני בכלל אומרת את זה, אבל את רב ילדותי ביליתי ליד
שולחן. ולמה זה כל כך רע אתה שואל? ובכן, אני, בתור הילדה
הבכורה לבית גל הייתי צריכה להיות המושלמת בבנות ובבנים, ציוני
היו צריכים להרקיע שחקים וגם מצבי החברתי והגופני. להיות נצר
למשפחת גל זה לא דבר קל, אבל להיות הבכורה לבית גל זה כמו
להיות הילטון, יש לך כמה מחויבות שאי אפשר לברוח מהן.
עכשיו כשאני יושבת כאן ושומעת את המרצה אני חוזרת לשיעורי
הספרות בתיכון, שם ישבה ילדה קטנה וניסתה בכל כוחה להבין מה
היא עושה כאן. מדוע בעוד חברותיה מבריזות ולא מגיעות היא מגיעה
בדבקות כל יום לבית ספר ולומדת ולומדת עד שחייה נגזלים ממנה.
אתה לא מכיר את הצד הזה שלי, הכועס, המריר, ואולי באמת אין את
מי להכיר, אבל בהרגשה שלי תמיד הייתה גם נוגה וגם עוד מישהי
שרגשותיה הרבה יותר סוערים, אבל לא מתפרצים. אני רוצה שתכיר את
החלק הזה שלי, שתפגוש בו פעם אחת. שתדע שידעתי פירוש של עבדות
מהי. נכון, עבדות רוחנית בלבד, אבל דיכוי נפשו ורצונותיו של
אדם, וצמצומו לציונים והישגים לדעתי זוהי עבדות, שלמרות שמותרת
בחוק היא אסורה לפי צו מצפוני. אני נוגה גל, שמעודי לא סיימתי
בהצטיינות, אבל עבדתי לעיתים כה קשה עד שראשי איים להתפוצץ,
ומה היה קורה אז? האם אחותי הייתה מצליחה להתמודד בנטל הבכורה
לבית גל? אני רוצה שתכיר אותי כמו שהייתי 5 שנים שלמות, שזה
זמן רב יותר ממה שצריך להיות, כלואה בתוך מוסד, ובתוך הראש שלי
תמיד ידעתי שאם נכנסים אי אפשר לצאת. קצת כמו מוסד טרור, אתה
לא ממש בחרת להיכנס, ואין סיכוי שייתנו לך לצאת. רציתי שתכיר
אותי עוד קצת. רציתי לספר לך על תקופה לא כל כך רחוקה, הייתי
אז שונה, מרדנית ונוחה לרגוז, רגזנות שדוכאה בחדרי עם ערימות
הספרים והניירות.
תדע אהובי, שלא אסכים יותר להיקלע מתחת לציפיות ותקוות, מהיום
אני רק מה שאבחר להיות, ואם אבחר להיות המנקה לבית גל כך יהיה.
הייתי כל כך רוצה להאמין בכך. אבל אתה יודע מה, אהובי, וזה מה
שרציתי לספר לך, אני נרדפת אחרי צללים מהעבר. לצללים יש ציפיות
גבוהות ממני ואני מנסה למלא אחר כל רצונם, שהם יהיו מרוצים.
ואני? אני, בדרכי שלי, הופכת אט אט לפחות נוגה, ויותר ויותר
המישהי האחרת. אני מספרת לך כי אני מבקשת שתציל אותי מהרוחות,
וגם מעצמי.
עכשיו אתה יודע, ואולי אתה יכול לראות מאחוריי את הרוחות צופות
בכל מעשינו, ואתה יודע מה הן לוחשות לי? הן אומרת שלבכורה מבית
גל מגיע גבר טוב יותר.