לילי קוביין / נשקי |
הדם זורם ממני, מרטיב אותי.
זאת חרב ידי שנאבקת בכאב.
שמקלה על הכאבים המשתקים.
רק היא עוזרת.
שום דבר אחר לא.
לא התרופות שרופאיי מלעיטים אותי בם.
לא הבטחות השווא שהכל יהיה בסדר.
אני מתמודדת עם כאביי כמו אביר היוצא לקרב.
יודעת שבסוף לא אנצח אבל מילותיי הם נשקי.
נשקי שאנצור לליבי ואשתמש בו כשהמצב אינו מאיר פנים
ואין תקווה באופק.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|