[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







קרן הולואו
/
ירח וכמה כוכבים

מורכב מירח וכמה כוכבים:

אם הייתי יודעת שנתתי את עצמי לחינם, ושעכשיו שכחת אותי באיזה
פח אשפה בדיזינגוף של לפנות - בוקר (באפור הזה שאני אוהבת
לשמור), אולי הייתי אומרת שהכאב הזה יכל להיות יפה יותר אם
היית נוגע בי יותר. זאת אומרת, הייתי לוקחת את מה שהשארת לי
ומחפשת דרך אחרת להרוג את היום. היית צריך לתת לי לדעת שבדירה
המסוממת שלך לא אמצא מפלט, ולהניח לי לעבור לבניין שממול.

הייתי מחפשת דרך אחרת לברוח מהאמת האימתנית שעומדת מאחורי כמו
חור שחור על המדרכה. מחכה שלא אשים אליה לב מרוב היופי הזוהר
הזה (שסוגר עליי וחונק אותי), ואז אפול ואפול, מבלי לשמוע
עצמות מתרסקות. רק רוח צורמנית באוזן (אבל אני זוכרת שלחשת לי
שגם לרוח יש שם).
אני יודעת שהיא מחכה לי, התהום הזו. מחכה לי בלב שלך, בשביל
שאנסה לחפור את דרכי בלבך הקפוא, ואחצוב לך פסלים בקרח עד שהכל
יתפורר ותתמוטט, כי גם הרוח בעלת השם מפחדת ממך.

זו ממש מפולת שלגים שחורים, לא יכולת לבקש זוועה מנוכרת יותר
מאדישות מהלכת עם נעלי אולסטאר, וקשה לי לרוץ או ללכת, ואם אין
לך מה לעשות חוץ מלייחל (שוב) שאיזה מלאך חוטא יבוא וייקח אותי
אל חיקו, אז תדע לך שהוא כבר עזב, ושבדיוק כמוך, לחש לי על
הרים מלאים בשלג שנוכל לטבוע בתוכו. רציתי לגעת בתלתלי זהב
ולהאמין שיש חורים צבעוניים בתוך השמיים.

אולי בכלל חיכית שיהיה לך אכפת מספיק, ואז תוכל לפרוץ את כל
החסרים שעמלתי עליהם (שנים). טוב, אז תדע שאני חיכית שהתחושה
הזו תתעורר בך, ואז תדע מהי אש שחורה, ומהן חומות השנאה האלו,
שהופכות לעייפות מיותרת: מקיפות את כולנו במעגלים, ואנחנו
בוערים. ואתה כמו ילדה קטנה, מנסה לעמוד על קצות הבהונות, מנסה
לראות אותי גוססת.

אני זוכרת שאמרת לי שילדה מאושרת מקרינה חזה גדול ממחשוף גדול,
ושיש לה פסים על העור (והאור) שכמעט ואין לי. ואולי אלו הצלקות
שמתחת למעטפת החיצונית המיותרת הזו, שמרמזות לאלים מן העבר
לקום לתחייה. אמרת שאני מעוררת בך תחושות של זיכרון היסטורי,
שאני כמו ציפור נפש שמתמכרת למלאכים שבורי כנפיים, אבל אני
רוצה להגיד לך שאני לא בחורה סטטיסטית אמיתית, ושאני לא דואגת
להיות מספר מהלך. ואני לא מסתכלת, ולא מרגישה - רק מקשיבה לדם
מטפטף לי מהעיניים.

בשביל להיות חלק משום - דבר ומשום - מקום, בשביל לא להיות
ההבדל שיגיד מה זה בנאדם ומהו כלום, אני צריכה להפסיק להאמין
למלאכים בלונדינים. ואולי כבר נמאס לי מלהיות קנה מידה לזיוף
ולכאב, וקצת נמאס לי להיות הילדה הכי יפה בגן, כי זה לא כיף
כשאני הורסת את השיר וכולם סוקלים אותי בלבנים. וקשה לי לאהוב
כדי שאנשים אחרים יהיו מרוצים, ולנסות להאמין שאלוהים קיימת,
כי אלו סתם שטויות שרציתי שיעברו גם לך בראש.

שכנעת אותי, בזמנו, שסקס זו לא מילה גסה אם אנחנו רוצים אחד את
השנייה מספיק בשביל לגעת, ואהבה זו לא איכות כי היא מלוכלכת
מדי.
דבר איתי בפצעים פתוחים ואגיד לך מי אתה היום. תחתוך אותי עם
כאבך השורף ותביא על לבי שלום.




רציתי לשאול אם מותר לי להאמין למלאכים ג'ינג'ים או שחורי -
שיער, אבל הגעתי למסקנה שהם לא יפים מספיק בשביל שאתנפץ להם
בין השיניים.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
החיים זה כמו
סקס אנאלי -
כואב, אבל מי
רוצה לוותר על
זה?!


תרומה לבמה




בבמה מאז 28/5/07 23:48
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
קרן הולואו

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה