חיפוש המשמעות לא קיים רק בשאלות של קיום ותכלית. אנחנו מחפשים
גם את משמעותה של המשמעות. בחקר השפה בעשרות השנים האחרונות
נעשו ניסיונות רבים להגדיר ולהבין מהי בעצם משמעות.

השאלות ששואלים הבלשנים הן בעלות אופי פילוסופי מובהק. השאלה
"מהי משמעות" העסיקה פילוסופים בכל הדורות.
האם משמעות של מילה היא עצם מסוים הקיים במציאות, דימוי שכלי
או שמא מעיין צורה אפלטונית? בגישה הספיריטואלית למשל המילה
היא התגלמות מאגית של המציאות. המילה והמציאות הן היינו הך.
מהי מילה? האם מילה ומשמעות כרוכות אהדדי, האם ניתן להפריד
ביניהן?
כשאנו מדברים על משמעותה של מילה - האם כוונתנו להוראה כללית
של המילה או שמא למשמעותה של המילה בהקשר נסיבתי כזה או אחר?
האם המילה היא ערך מילוני (משמע) או שמא הגדרה מילונית הינה
"חסרת משמעות" משום שהמשמעות נלווית למילה רק בהקשר נסיבתי
(מובן)?

לודוויג ויטגנשטיין סבר שהמילה זהה עם השימוש בתוך הקשרה
הנסיבתי. לדידו אין משמעות מילונית. מלכתחילה לא קיבלתי את
גישתו של ויטגנשטיין. סברתי, ולמעשה אני עדיין סובר, שלמילה יש
משמעות כשהיא לעצמה. דנתי על כך עם חבר. אמרתי לו:  "כשאני
אומר 'בית' אתה יודע היטב על מה אני מדבר". הוא השיב לי: "האם
כוונתך לבית-דיור? האם לבית בשיר הנבדל מהפזמון? שמא לקילו-בית
במחשב?" ויש דברים בגו.

אליבא דויטגנשטיין למילה יש מובן רק בהקשר הסיטואציוני - מקום
אמירתה, הקשר השיח שלה, המשתתפים בשיח, מעמדם החברתי וכו'.
אם כן, מהי מילה? אחד הקשיים בהגדרת המילה מתעורר כשאדם מנסה
לבודד "מילים" בתוך רצף של דיבור. למשל אדם הנקלע לחברה שאיננו
בקיא בלשונה, יתקשה לעמוד על היחידות שמרכיבות את המבע. לעיתים
היחידות מתפרקות למבעים שאינם זהים עם מילים.

יש שהגדירו את המילה כ"קבוצת אותיות הנמצאת יחד בין שני
רווחים". לפי גישה זאת המילה היא יחידה אורתוגראפית. גישה זאת
איננה מעידה על משמעות המילה - ומכאן הבעייתיות שבה.
קושי נוסף בתפיסה האורתוגראפית נעוץ בכך שלעיתים מילה נכתבת
ונהגית באותה צורה אם כי משמעותה שונה בכל אחד מן המקרים
(חיזוק לעמדתו של ויטגנשטיין).
לשון אחר, ייצוג גראפי-פונטי איננו גורר בהכרח זהות סמנטית.
למילה " ספר" למשל כמה ייצוגים פונטיים-גראפיים: שווא-קמץ,
צירה-סגול, פתח-צירה, פתח-קמץ. ספק גדול הוא אם ניתן לראות כאן
מילה אחת - התפיסה האורתוגראפית - או כמה מילים - סמנטיקה.

בגלל הבעיות הנ"ל יש המגדירים - ואני בכללם - את המילה כ"יחידה
סמנטית", כלומר המילה היא יחידת החשיבה הקטנה ביותר הניתנת
להבעה קולית. אמנם הגדרה זאת אינה חפה מבעיות אך היא בכ"ז
מקובלת עליי מהגדרות אחרות. קושי רציני בגישה הסמנטית להגדרתה
של מילה הוא מה הפירוש של יחידת משמעות? אם היחידה "רכבת" היא
בחזקת "יחידת משמעות", נאמר שגם "רכבת משא" היא כזאת? האם
"משאית" ו"מכונית משא" שתיהן יחידות משמעות אן שמא היחידה
משאית היא שתי מילים  (רפאל ניר, סימנטיקה של עברית, הוצאת
עמיחי ע"מ 32).

מהי בכלל המשמעות של המילה משמעות? כאן נושקת הבלשנות
לפילוסופיה.