נשאב אל תוך מאורת הארנב
צלילתי דורסת זמן ומרחב.
היקום ממהר להשיב מלחמה
וברגע נשארתי בלי חופש בחירה.

כוכבים שחורים מעמעמים חלל גועש
נפשות אבודות מחפשות להתרגש
הלוויתן מתגבש מגושים של ערפל
את גרעין הווייתי הוא מבקש לעכל.

מכוחנו האדיר נשארתי אני - מרומה.
כשמראה דמותך אל מול נפשי עולה.

אין לי בלעדיך הבדל בין זריחה לשקיעה
אם ברק יכה בי, את הרעם לא אשמע.

לכל דבר עכשיו יש טעם של קרטון
והריח היחיד שעולה באפי,
הוא ניחוח חידלון.

כוכבים שחורים מעמעמים חלל גועש
נפשות אבודות מחפשות להתרגש
הלוויתן מתגבש מגושים של ערפל
את גרעין הווייתי הוא מבקש לעכל.

לכאב שמכה בי הפכתי אדיש
בימים קודמים,
לא הייתי מרגיש.

היית כיוון היית אור היית בשבילי הדרך
עכשיו נשארת בבואה חיוורת.

לכל דבר עכשיו יש טעם של קרטון
לטיפות הגשם יש ריח של אוזון.

כוכבים שחורים מעמעמים חלל גועש
נפשות אבודות מחפשות להתרגש
הלוויתן מתגבש מגושים של ערפל
את גרעין הווייתי הוא מבקש לעכל.