לא בנאלי,
לא ילדותי,
אמיתי.
מיכל שכזה.

מוזר- זאת הפעם הראשונה שאני מעיזה לרשום את השם שלי בכתיבה
שלי.

לא ברור לי מה יהיה, עוד לא ברור לי איך הדברים יסתדרו.
לפעמים אפילו נדמה לי שהם פשוט לא.

וכמו תמיד, כמו לכולם, גם לי יש דברים שמציקים -

כי יש חברויות שפשוט קשה להחזיק, קשה לתחזק,
לא פעם הרגשתי שייתרונות של מישהו מחזיקים בי כבת-ערובה
בתוך הכלא שתוו החסרונות שלו.
וזה מתסכל, ואני מרגישה חסרת אונים.

לא מוותרים כשקשה. זה נכון.
אבל גם לא סובלים סתם.
נמאס לי מקידוש הסבל.
יש דרכים יותר טובות להרגיש חשובה.

זה מביך אותי, כל הווידוי הזה, אני ממש מרגישה שאני מסמיקה.
מוזר, אבל ככה זה מיכל.

מיכל.

זה מביך, אני ממש מרגישה שאני מחייכת.