עד כמה מוזר זה כבר יכול להיות? קריאה חוזרת של חיים שעברו...
הדברים שכתבת וכל מה שנאמר, תמיד ידעת מה היה שם, עכשיו זה
פשוט לעבור בשטח מוכר. אבל היא גם כתבה דברים, פחות ממה
שקיווית, יותר ממה שפחדת.
עד כמה מורכבות יכולות להיות 3 פסקאות? הרי כתבת לה עמודים
שלמים... ועדיין שנים אחורה אתה קורא וחושב.
מנסה לחשב צעדים לאחור ולראות איפה אם בכלל טעית, בלי חרטות,
רק הדמיה של מצב שלא יחזור עוד.

עשית בחירה או יותר נכון - פשרה, מצאת תחליף ושיקרת לכולם.
הלכת כמה שיותר רחוק כמה שיותר מהר, לבנות עולם חדש עם דלתות
מפלדה שלא תוכל תעבור בעדן. היא או אתה? כנראה שאת שניכם כלאת
משני צידי המבצר, עד שנחנקת, לא דאגת לפתחי אוורור ופרצת את
הדלתות.

מחוץ למבצר מצאת רק שטח פתוח, היא לא הייתה שם, נשארו כמה
פתקים שנכתבו בזמן הבידוד הכפול אבל הם רק שאריות של שאלה...
עד כמה טוב זה כבר יכול היה להיות?

אז עיכלת והבנת שנגמר או יותר נכון לא היה או לא יהיה והמשכת
הלאה, בערך...

שנתיים אחרי אתה יושב בבית קפה ומוצא את עצמך נותן לאחר הסברים
ולעצמך תירוצים על למה הכול פשוט נראה כך... והוא נראה משוכנע.
אתה קם לשירותים ועובר במראה ופתאום האחר הוא אתה והוא לא כל
כך מרוצה או שלפחות כך הוא נראה.

עד כמה מוזר זה כבר יכול להיות? קריאה חוזרת של חיים שעברו...

לא מוזר, האמת די צפוי, הרי חיכית לרגע שתשאל את עצמך שאלות או
יותר נכון תודה בקיומן.

לראשונה מזה זמן אתה שואל שאלה ומשאיר אותה כתובה על הדף...