מעולם לא היו לי ציוצים כל כך חזקים באוזניים הפנימיות.
הן ממש עושות חגיגה, הציפורים.
כל היער מזמר לו
סימפוניה של ציוצים,
אבל כל כך חזק, פשוט מפליא,
מקסים ומדהים, לא יאומן.
מחריש אוזניים.
יש אחת ששומעים אותה חזק
בצד ימין
יש בשמאל אחרות שעונות ברכות יותר.
ציוצים מסתלסלים,
היום הן חוגגות משהו,
היום הן כל כך מרוצות, הציפורים
וככל שאני מקשיבה וכותבת כך גובר קולן
עד כי אני לא יודעת אם בחוץ הן, או בפנים.

היום הבת שלי עזרה לי לכתוב למנהל מכתב
מה אני רוצה לומר לו בפגישה האישית.
נהייתי רגועה
היא אומרת לי קודם כל להתחיל לחשוב איך אני רוצה להציג עצמי
כמלכה - מנצחת -
אחר כך ממשיכה ואומרת לי לא לומר לו מה אני מרגישה, אלא
אני דורשת יחס מתאים.
היא ממש הכתיבה לי מילים כדרבנות.
כי מגיע לי, אני עושה עבודה טובה, ולא מגיע לי להיות במעקב
או שידברו אלי בהשפלה וכו'
ומאז שהיא הכתיבה לי, לפני שעתיים, הלב שלי רגוע ושקט
והציפורים פשוט חוגגות את חגיגתן
לא יאומן, ממש מחרישות אוזניים.
חבל שאני לא יכולה להעביר לכן את הסימפוניה הזו.

ועלתה בי תהייה היום.

לפני שנשמתי ירדה לארץ היא עשתה "חוזה-הסכם"
הנשמה הסכימה לרדת לעולם לצורך עבודת מודעות קשה
ולגמור עם מסע תלאות אחת ולתמיד.
הנשמה ידעה שיהיה לה קשה
ולכן היא התנתה תנאי.
היא מוכנה לרדת, בתנאי שברגעי משבר יהיה לה במה להיאחז
ובמה להאמין, שהיא לא סתם פה ולא "שכחו" אותה.
אלוהים אמר לנשמה,
תשמעי נשמה יקרה,
ציוצי הציפורים ילוו אותך כל חייך בגלגול זה עלי אדמות,
זה יהיה קולך הפנימי, ולקולות הציוצים את תקשיבי ותזכרי
למה ירדת, ולא תתבלבלי,
ואם תשכחי, אני אדאג לך שתזכרי.
ואכן לפני שנה או כמה זמן,
במפגש אצל רותי, אלוהים הזכיר לנשמתי מה שאני לא יכולתי
לזכור.
טליוש שלנו באה עם משקפי תוכי צבעוניים.
זה היה הסימן שלו נשמתי נזקקה כדי להיעזר בתהליכים
ועכשיו מאז אני מקשיבה לקולי, לציוצי הציפורים
ויודעת שהם לא מפה, הם מגלגול קודם
שבאו להזכיר לי מי ומה אני, מי זו נשמתי
שבאה לעשות פה תיקון גדול וסופי.

הציפורים חוגגות את השתחררותי מכלאי מחשבות, מכלאי חסימות.
הן חוגגות את נצחוני, הן חוגגות את היזכרות נשמתי בהן,
הן חוגגות את הפגישה המחודשת.
את הזיכרון ההכרותי.

אני כותבת ולא יודעת מה אני כותבת. לא מבינה מה נשפך לי בין
האצבעות
למקלדת.

אני יודעת שהציוצים גוברים על הכול... הן שמחות.
הנשמה שלי מנצחת בגדול,
הצלחתי לעשות צעדים משמעותיים לשחרורה מכלאה.

ובשבוע הבא מקווה שהמנהל יתפנה לשיחה,
ואם לא, אז אדבר עם המזכירה... שהיא מנהלת השירות.
לא רוצה לערב אותה. רוצה שהוא יקרא לי בעצמו.

אני פשוט נפעמת ממה שאוזני שומעות.
הייתי חייבת לשתף אתכם... הן ממשיכות את זמרתן
יש עוד מישהו שחווה דברים כאלה?
אני כל הזמן שומעת אותן, חוץ ממתי שאני בלחץ. בעבודה,
שם גם התחלתי לשמוע אותן.

מי עוד שומעת משהו באוזניה הפנימיות?

זו חוויה מאד מעניינת... בייחוד כשאני קמה בלילה, או הולכת
לישון,
הן נשמעות חזק.

יש שתיים, אחת בכל אוזן, שאותן אני שומעת הכי חזק וברקע אני
שומעת את אחיותיהן.
אני נמצאת ביער ענק. מלא עצים ירוקים, עצים גדולים, עתיקים,
בעלי גזע רחב רחב וחום וחום מחוספס
יער עבות ואפל
והציפורים על בדי העץ מזמרות בקולן, בקול גדול
וכל היער עונה שירה,
איזה מקהלה עליזה, פשוט מהמם.

ותודה שאפשרתם לי להוציא פה את נפעמותי, ולשתף אתכם בקסמי
תבל.