בסופו של הספר, בקצו של היום,
שמי ראשך נצבעים בסגול ואדום,
במעמקי הנפש, בתעתועי הלב,
באורות נוצצים או ברפש,
בכוכב הצפון המהבהב.

בפסגתו של ההר, בשקיעתו של היום,
האגרטל נשבר לפתחו של חלום,
בתשוקות הנפש, בדרישות הלב,
בקהות-חושים או בשיטפון של רגש,
ברמזור הצהוב המהבהב.

במקורות הנהר, בין מחר לשלשום,
השער נפתח כשנסגר היום,
בפשטות הנפש, בלחישות הלב,
סימפוניה של רעש ושקט
והתקליט מסתובב.



7.4.2006
תל אביב