אז דיברנו, שוחחנו, הגענו למסקנה שזהו זה,
אין יותר 'אנחנו' .
אתה הולך בכיוון אחד,
ואני לכיוון הנגדי לו.
אז זהו, מה, ככה זה נגמר?
אך הכל עדיין נראה אותו הדבר!
רק העצב התמידי בליבי, החזק ההוא,
זה חדש. זה עצום יותר מקודמו.
אז לא נראה אחד את השני הקיץ,
וגם לא בכלל.
זה כבר לא יהיה אותו הדבר.

אבל רגע, מה יהיה בקיץ הבא?
בעוד שנה? אולי יש תקווה?
אבל לא, כי כבר בטח תהיה לך חברה,
ואני אתנהג הזויה משמחה בשבילך...
החיוך יהיה על פניי, והכאב יהיה בתוכי,
שכבר עברת, שכחת, דילגת על מה שהיה איתי.

ואם ינחת עליי רגע שיגעון? של אי-אכפתיות, של רצון בשבילך?

ואני אנשקך.

האם תצעד אחורה בגועל ואי-הבנה?
או האם תיפתח אליי ותשכח ממנה?

עם כל כך הרבה "האם", אפשר רק לחיות יום יום
ולראות לאן הדברים מובילים.


אני אוהבת אותך