מה אתה אומר לי,
בוקר חדש?
דבר אליי ברור הפעם,
אל תצעק, אל תלחש,
עטוף אותי לאט, שקט, יפה,
בשלוקים הראשונים, המעוננים,
של המציאות, של הקפה,
וכמו עשן סמיך של אופיום,
שבחדרי הנפש מתפזר,
תרגיש חופשי לשתוק אליי,
אני וודאי אשתוק יותר.

מה אתה כבר מחדש לי?
בוקר של יום שמתחיל,
נטול שפה או פשר,
חסר-זהות או גיל,
הבטחה מעורפלת, נאיבית, לא-ברורה,
שיהיה היום טוב,
אולי, בעצם, רע,
וכי מהי הברירה?
למי יש אומץ לפחד?
לבהות בבוקר בפנים של פוקר,
ולהודות שמשהו פה לא עובד.

ומבטך - מה הוא אומר לי?
מבט של לילה שנגמר,
שפתאום נפלה עליו השמש,
ונהיה פחות קר,
יש זריחות שיוצאות כמו תינוק,
כמו אסיר ממוטט ששוחרר מצינוק,
ולו לא תשתוק, בוקר חדש,
ונשב לנו שנינו ובאמת נדבר,
זה יכול להיות יפה,
ככה עם הקפה,
אולי יתחשק לי, אפילו,
קצת להתעורר.


2.9.03
Boomsteg, Amsterdam