שירת מלאכי המרומים
קירבה אותי אל חיקי מחדש
ובבוא הזמן, שבו הכול קרס
ראיתי אותה שוב וזנחתי ייאוש
צעידת חרום אל תוך ירידת המסך
הובילה אותי לסף שבירה
אך ראיתי אותה שוב
וניצלתי עד כלות
ניבי כל תשואה רגעית
יצמיחו את עשבי המסגרת
שבה אנו כלואים, שטופי מוחות
ובחרתי להישאר
הבטתי מבעד לחלון הראווה
וראיתי את האמת הפנימית
ראיתי את כל סודותיי הכמוסים ביותר
וניצלתי עד כלות
אהבתה הנצחית, וזמר עינייה
שפתותיה הרכות וכסיסת ציפרונייה
מגע חיוכה וחום חיבוקיה
ניתנו לי בנס, שכמעט חמק מבין אצבעותיי
ודמעותיי היבשות מכבר ימים
איננן, התאדו לעולם
כי ממך ניצלתי עד כלות |
