שוחחנו על שירה מאותרת בסרטים,
בין פינותיו המוזהבות של שולחן בסלון.
אמר מישהו, ללא רצון בהושיטו ידיו אל קלפיו:
הכל כאן לא ברור, מעדיף שירים פשוטי לשון.
המשיכה השיחה להתגלגל על שירה:
אחדים רדפו חשכה, אחרים - משפטים בלי צורה.
האם בשירה נכונה זה, האם זו אהבה מוצלחת?
הפואזיה הנפלאה ביותר, במילים פשוטות היא..
לפתע הרוח פתחה חלון וריח פרדסים נישא באוויר,
נכנס ערב, אחריו רקיע ורוד מקור. קפוא.
מישהו לחץ שושן צחור בתוך ידו, ביניהם מהגינה.
השתתקו, נעלבו - והמשיכו הלאה בשיחה..
אשר סופה לא מסתיים אף היום!
7.2.07
|
