הם הכירו לפני הרבה שנים, הוא הפעיל את קסמיו והיא נפלה
לרגליו. זה נשמע כמו משהו מהאגדות, אבל את האגדה הזאת אף אחד
לא רוצה לכתוב. הוא היה אליה כל כך נחמד והיא נתנה לו את הכל!
הקדישה לו את כל זמנה, חשבה עליו בכל דקה, חלמה עליו גם בלי
שישנה.
הוא באמת היה אליה כל כך נחמד והיא הפליגה בדמיונה לכל כך הרבה
מקומות. היא ראתה אותם ביחד... ראתה אותם מחובקים... חשבה שהוא
האחד שיעשה אותה הכי מאושרת. היא היתה עיוורת.
הוא לא באמת היה אליה כל כך נחמד, הוא לא חשב עליה בכל דקה ולא
חלם עליה בכלל. הוא לא ראה אותם ביחד והוא לא חשב שהוא יכול
לעשות אותה מאושרת- הוא בכלל רצה מישהי אחרת...
זאת שהוא רצה לא היתה שם בשבילו אז הוא חיפש אוזן קשבת, אחת
שאוהבת ואף פעם לא מסרבת... והיא כמובן- היתה שם. הקשיבה,
הבינה, נתנה לו עצות, עזרה לו להתגבר על כל הצרות. אך בתוכה
נערמו עוד ועוד בעיות, עוד ועוד רגשות ועוד ועוד דמעות.
ככה זה כשהיא אוהבת - קודם כל הוא ורק אחר כך היא... אז היה לה
חשוב שהוא ירגיש טוב ויחייך, גם אם זה גרם לה לסבל מתמשך.
וככל שהיא סבלה יותר- היא רצתה אותו יותר. פיתחה לה בראש
מציאות מדומה שבה היא היתה בשבילו מה שהוא היה בשבילה.
אבל הזמן עבר ובזה זה נגמר- חלום שבו הוא רוצה אותה כמו שהיא
רוצה אותו. הוא נשאר הוא והיא נשארה היא וזה אף פעם לא יהיה
"הם". הוא לא מקדיש לה את כל זמנו, הוא לא עושה אותה
מאושרת...הוא בכלל רוצה מישהי אחרת!.
והיא? כבר לא מקדישה לו את כל זמנה וכבר הבינה שהוא לא עושה
אותה מאושרת.
אז היא יושבת, חושבת, ומקלידה במקלדת- סיפור בגוף שלישי על
אהבתה הנכזבת.