[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה











אישה לאישה

נערה מוכה בורחת
לידי המכה
שהוא שלה
רק שלה
אף אחד לא ייקח אותו
מידיה
אותה מידיו
שיתמלאו בדמה
בין כה וכה
ונערות השירות הסוציאלי
ימלמלו בתחינה אחרי שתומת
"אם כבר דם
אז נינוחות"

פעילות המקלטים יבכו
גברברי המעונות
כהרגלם
יתממו
ונערה אחת תוכה למוות
עוד תראו




אני רואה חשבון לירי
מעוניין בפרסום מהיר
ללא עכבות ועריכות
רק הכרה כוכבית
ככוכב על בדורי
איש עתידן-אבידן
מסוגי
(עם האוכל בא התיאבון
כמו שאמא שלך
אמרה לך
ולא לי)




תהייה פדגוגית (תהיה פדגוגי)

למעוננו החי הגיעו
שני נערי תקיפה משונני ידיים
בדיוק כמו בספרים של קריסטוף
עזובים מדי
וודאי מצאו להם
שפת ארנבת משלהם
בה יכולים היו לטבוע
עכשיו יוכלו אותם לתבוע
בגין תקיפה
מחמירה
גם תקיפה יכולה להחמיר
ולהיות נסיבתית
מסיבתית למדי
ובלילות כשאני מכבה את אור החדר
בו נמים תאומי המלחמה החדשים
אני שואל את עצמי
האם השאר בטוחים
הלילה




Rape zone

נער סכיזואידי שמן
מחובר גלגלי עיניים-שיניים
עומד כפוף קדימה
מול חלון גדול
צופה בזוג ברושי יער
שנשכחו בעיר
הוא נזכר בבשר החי המתוק
שבצע שפצע
שרצה שמצא
באורח חולני
ואני מחבק אותו
להרגיעו או לא
לדחות חיבוקו
או לא
אני אף פעם לא דוחה את אלה
התוקפים הרעים ביער
המשחיתים את הכיפות
והופכים אותן לאדומות על אמת
בייחוד את תחתוני הכיפות

Oh
My
Me




סטולי

הלילה קורא
בספרי השירה
הנכתבים אחד
ועוד אחד
ברחובות
מלאי הוודקה
ונשות רוסיה החבולות
ואני מתפלל לשלומן
בדיוק כמו שמתפללים לשלומי
ונראה לי שערב פורים היום.
נכון, ערב פורים היום
אתחפש ואצא
לשחק דמות שהיא אני
כמה אני אוהב לשחק אותי
אני עושה זאת טוב מכולם




72

בחלומותיי האחרונים
פיגועי ראווה
בלוויית מורה הערבית שלי
ודם ניתז
על כל המשי

אני ומורי עולים בריקוד באש

פיגועי ראווה
מלאי שחוק וים ענק של שיבולים
לא מככב בחלומותיי
מסביבי בנייני עיר עתיקה
וערבית קולחת
מלאת אהבה
שמגלחת בניין מיושביו

(שווה היה לפוצץ
רק בשביל ה
Standing ovation)




מוחשבה

לגבי העניין המוחזק בין אצבעותייך
אפשר לומר שחששותיי
היו אחוזים היטב
ולא בראתי להם קירות דמיוניים
בית הפחדים שלי התבסס על מציאות מובחנת
בה מוצא את עצמו מי שהוא
מפוחד להביט במילותיו
על גבי נייר פוחזים מוכתמים
לצד קאנונים ואקדוחי קפצונים
לא מרשימים במיוחד
ולגבי העניין
שבין אצבעותייך יש לו החזקה
צריך לערוך וידוי lo-fi
ולא לחשוש מפני החשיפה
לפרש כמו שצריך
אחרי הכול כותבים כדי שיהיה פירוש
גם אם המלים עצמן צמחו מתחת להבנה
שכבר הוכח שאינה סיליקונית-ביונית
כי אם ביולוגית-אורולוגית
וגם זה משהו
להיאחז בו בחוסר ערך
אינך חושבת?







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אוכל, שתיה,
גבר, אישה
עזוב בוא נלך
לבמה חדשה...




האחת שלא
מקשיבים לה עושה
חרוזים!


תרומה לבמה




בבמה מאז 18/3/07 1:39
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אגם ענקית

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה