אלו ימים לאנשים יפים.
ימים בהם הצמיחה נעצרת,
רק את היופי רואים בהם,
גלוי ובוטה.
המכוערים מתחבאים,
לא נראים בימים שכאלה.
והם פורחים, האנשים היפים.
זורחים כמו שמש, מתחככים אחד בשני,
נדהמים כל אחד מיופיו ואצילותו.
מהמכוערים נרתעים.
מגעילים אותם, דוחים אותם.
כולם מסתכלים עליהם.
איזו שלמות והופעה מרשימה.
מקנאים בהם, רוצים להיות כמוהם.
והם שמחים היפים האלה,
רואים עולם יפה בחוץ,
מואר, ירוק ופורח.
מאושרים בחלקם, כאילו מובן מאלי,
שהם יפים, שאלוהים איתם, אוהב אותם.
אם נסתכל טוב טוב, מתחת לפני השטח,
מתחת לאדמה, מתקפלים בתוך עצמם,
ישנם אנשים אחרים.
לא מכוערים.
אמנם לא יפים במיוחד,
ושהימים האלו הם לא בשבילם.
גם הם, לא יודעים-

                           היופי נמצא בתוכם