הוא הביט בי בעיניו.
הן היו מסוממות.
תשושות.
את הרגעים שלאחר מכן אינני מצליחה לזכור.
אני יודעת שהוא חייך בלבו, ויודעת שקמתי עם סימני מציצה על
עורי הלבן. אני זוכרת שהוא ליקק את צווארי. וזוכרת את ריח
הזיעה שנטף ממנו. ואיך הוא התערבב בריחי.
הוא הזכיר לי את רון בזמנו. ואת דניס. ושלומי, ואביב. הוא
הזכיר את כולם ביחד. אך ידעתי שזה שונה.
הוא אינו כמוהם, הוא לא סתם "עוד אחד". הוא פשוט "ההוא".
כי שם לא היה לו. גם לא עניין אותי. עיניו הסתכלו בי בחושניות.
ואני נמסתי בידיו, תחת לשונו, תחת שיניו.
אינו הוא זה שלא יתקשר למחרת.
גם איני מצפה.
הוא האיש ללא השם. מסתורי. נוטף סקס.

היא הביטה בעיניי.
הבטתי בה. חיפשתי את עצמה בתוכה.
זו הייתה לילה בעיניה. הגעגועים פרחו. התחלתי להרגיש את לילה
בין זרועותיי, איך אני מחזיק אותה שוב. איך גורם לה את הנאתה.
איך היא נושכת את גופי מכאב ההנאה.
זו הייתה לילה. בגופה של אחרת.
לילה!
חשוך מסביב ולעולם לא ניתן לדעת. מי יגיח מהפינה.
הבטתי בה, מלקק את גופה. היא התפתלה בין ידיי. תחת לשוני.
בשביל מה צריך את זה?
גם עוד אחת יהיה נפלא.
גם לילה נולדה בלילה מסוג זה.

הוא מביט בה בעיניו. היא מתרחקת אך מתקרבת. מי זו? ומדוע נמצאת
בזרועותיו?
מתי היא תמצא את המרפא?