שורות אלה אינן שייכות לכתיבה במקורה, ורצה המקרה והפכו גם הן
להכרת חובה.

היום, 11 לפברואר קיבלתי את הכיתובית השבלונית ממערכת במה חדשה
בדבר שגיאוט החטיוו, שאני מכיר היטב.
מיהרתי וסרקתי את הטקסט מחדש בבודק האיות של וורד, תקנתי
טעויות כתיב חסר ומלא, והוספתי בקשה לאישור מילים כמו זו'תי,
מיש'ו, חזקקקקק, פאאאק, ודומותן, בהבאת העובדה כיצד מילות צ'אט
אחרות כדוגמת ביצפר (בית- ספר,) ווקשה (בבקשה,) עושות את דרכן
לשפה כמו אחיותיהן האחרות  השוכנות בסימטאות צדדיות ועל פניהן
'לא הולמות,' וגם הן חלק מהתססת ותהליך יצירת השפה, כפי הידוע
בסלנג למשל בביטויים עיקרון, (ע-י-קרון! הדגשה במכוון,
י.באגבאסטר,) כזה כאילו כזה, חבלז"יות, ועוד.
בו ביום, (היום,) קיבלתי תגובת עורך/ת אחר/ת  אותה אני מביא
כלשונה.

Editor Message Re: Work הכרת חובה [ערוך]   11/02/06 12:18  


   
שולח: (שם העורך/ת הושמט ביידי אני, י. באגבאסטר.) & New Stage
Automaton <stage@stage.co.il> [הוסף לספר כתובות]  [הצג כל
ההודעות]

שם פרטי:  שם משפחה:  

אל: Bugbuster Yod <bugbuster@walla.co.il> ,
spam:-1.665000

שלום באגבאסטר יוד,
בקשר ליצירתך "הכרת חובה",

לצערי הרב גם:
מש'ו = משהו
הז'ותי = הזאת
ת'אמת היה בי כעס = האמת שהיה בי כעס
איפוא = איפה
אופפפפפפפפפ =  אוף!!!
אחחחחחחחחחחחח = אחחח!

אלו שגיאות מבחינתי, שפת רחוב אינה משהו שעובר אותי,
חשוב לי שיצירה תקבל יצוג הגון ומכובד,
וכל מיני הגנבות כאלו - לא תמיד מכבדות את היצירה
אודה לך אם תטפלי בנ"ל להבא
:)
יצירתך הכילה מספר שגיאות כתיב. דאגנו לעניין ותיקנו אותן.
להבא אנו ממליצים לך
לעבור עם אדם נוסף או עם מילון על היצירה לפני שתעלה/י אותה
לאתר.
לידיעתך, אחד מן הגורמים המכריעים לעיכוב באישור היצירות היא
בעית שגיאות הכתיב
ותיקונן. ככל שיצירתך תהא מוכנה יותר להצגה באתר ונקייה
משגיאות כתיב, כך תאושר
מהר יותר.


כתובתה באתר:
http://Stage.Co.IL/Stories/536552
(בשביל לראותה עליך להיות מחובר/ת)


בכבוד רב,
Stage.Co.il
Automated Engine
&
(שם העורך/ת הושמט/ה בידיי אני, י.באגבאסטר.)
עורך/ת,
במה חדשה

למען הסר ספק ספקו של ספיקא,
אני כמובן מודה לעורכי במה חדשה על מסירותם ליידעני על המכשלה,
על תיקוניהם, (אותם אני מתקן מחדש בכל מקום בה המילה הצ'אטית
היא הנידרשת, ואשר תובאנה בסוגריים,) ועל מהירות קיוון היצירה
'לשאר העולם,' עוד בו ביום.
תודה.

"תגיד, היא גרה כאן?"
שאל יוני כשראה את נעה במעלית.
"כן."
עניתי במהירות, ובכך הסגרתי כעס.
יוני התארח אצלי ללילה אחד בחופשה הרגילה. זו אחת מאותן
חברויות נורא קרובות של הצבא, והוא היה אכן אז מאוד קרוב אלי.
אני נזכר.
נזכר שכשהביט בנעה הרגשתי,
הרגשתי,
מה הרגשתי?
כעס?
קינאה?
פאאאק!  הכל,
כל מה שאמרתי, וגרוי, גרוי נורא נורא חזק.
היא בת שלושים ושש עכשיו, ואחרי שתי לידות אבל אז, לפני ארבע
שנים. ככה התחלתי לספר ליוני בלילה כשחזרנו שתויים מעט לפנות
בוקר כבר.
אני הייתי הראשון שידעתי שנעה בהריון.  סיפרתי לו.
"היה לך?"
יוני נדלק.
"היה."
הייתי מביט בה המון כנער בן חמש-עשרה, המשכתי. אתה יודע איך
זה, מבטים ביישניים כאלה, והיא הרגישה פעם, ממש כאן, במעלית
(הזו'תי) שעלינו בה, וחייכה.
כאילו,
כאילו כזה תסתכל אם זה יפה לך או משהו כזה?
וככה קרה שבמעלית היינו הרבה פעמים מחליפים מבטים.
כלומר,
כלומר אני הבטתי.
השהייה,
ונעה הייתה מחוייכת. וככה שמתי לב שהיא בהריון. החזה, השדיים
נראו גדולים מידי.
כלומר,
לא מידי, כי יש לה שדיים מדהימים אבל ההתנפחות הזאת, והפטמות
שכל הזמן ראו לה לא משנה מה היא לבשה.
היא הייתה יפייפיה בהריון.
היא ילדה ביוני.
אחרי חודשיים, היא הייתה בים.
היא אמרה לי אחרי זה שזה משהו כמו לחגוג את החזרה לגיזרה.
השאירה את התינוק אצל אמא שלה, אמרה לגיא, הבעל, אני הולכת
לים, קנתה ביקיני חדש,
ביקיני מדהים,
והלכה.
לחוף פרישמן בתל אביב.
אני הייתי שמה לבד. במיקרה.
כשזיהיתי אותה, היו לידה איזה שלושה 'צ'חים', ממש כמו זבובים.
התקרבתי, והאמת שהיה בי כעס, כאילו, כאילו היא זונה (כזו'תי)
אולי?
נותנת לערסים שינסו איתה?
היא זיהתה אותי וקראה לי, ארנון, איפה היית? כמה זמן נעלמת
בשביל קרטיב אחד?
קרטיב?
מה היציאה הזו לא נפל לי בכלל האסימון,
ונעה המשיכה, נו דאגתי כבר!
עכשיו תישאר כאן, איתי!
וסימנה על שמיכת החוף אליה ובסמוך.
אלוהים הרגליים רעדו לי. ממילא כבר לא יכלתי לעמוד. התיישבתי
לידה, ולא קרוב מידי.
היא הייתה.
היא,
היא הייתה, כל כך,
פצצה!
והשדיים האלה, אויייייייי!
לא ידעתי מה בדיוק אבל הבנתי שהיא מחכה שאעזור.
כן נעה, לא התכוונתי. אמרתי אחרי שהתיישבתי, ונעה חייכה כמעט
כמו במעלית אלא שחיוך מודגש ל'צ'ח' שהביט בי במבט עויין,
המאניאק, חתיכת ערס!
זה ארנון, אחי הקטן.
אמרה לו בחיוך נצחון מתוחכם.
קטן מה?
העבירה בי יד מהירה על ראשי, השיער, משל היא אכן פורעת את
שערות אחיה הפזיז.
ואני?
רק הבטתי בשדיים שהתנועעו מולי ולא נשמתי כמעט.
הערס?
הבין.
והלך.
תודה ארנון אמרה נעה כעבור כמה שניות. אתה ארנון נכון? זה השם
שלך?
כן. על מה?
שאלתי,
על העזרה.
ברגע שישבת לידי, הערסים ובכלל כל החרמנים השאירו אותי
במנוחה.
כאילו? כאילו שאנחנו זוג?
נעה צחקה.
זוג? בסדר,  גם.
אבל גם כאילו אתה אחי כבר הרגיע אותם.
ואז אמרה, אני נכנסת למים. אתה בא?
רק ללכת מאחוריה,
לכוון את הצעד,
להשוות כתיפיים, והחזה,
החזה,
החזה הזה, השדיים, (אויייייי,) איזה ביקיני נועז היא לבשה!
ותחושת השותפות איתה!
אני?
ארנון הביישן עוזר לנעה, הפצצה?
הכרחתי את עצמי ללכת מעט מאחור, כן, הזיקפה, התבלטה בבגד הים
ולמזלי כבר החלנו נכנסים למים שהעלימו.
לא היו אותו יום ממש גלים בחופי תל אביבי הנינוחים, אבל אחד
מהם הדף מעט את נעה אלי, ולראשונה בחיי הרגשתי גוף של אישה.
חלק. גמיש,
מוצק,
וכבד.
והמילה היא, ממשי.
היא התנערה בשערותיה כעבור שניה, מתמתחת, צוחקת, משוחררת
ומגרה, מגרה כמו אני לא יודע מה! והתקדמה כשהיא עדיין עומדת,
ואילו אני, שקומתי נמוכה הייתה ממנה אז כבר הייתי צריך להעזר
בשחיה כשנהדפתי הפעם מעט בכוונה לעברה.
נעה צחקה.
טוב לך?
ככה?
שאלה כשאחזה בי.
וחזרה מעט לחוף.
כדי שאעמוד על רגלי, ואז, נתהדקה כולה אלי ונישקה.
ממש נישקה על השפתיים. בקלילות אבל ללא טעות.
אמרת כמו זוג?
שאלה ושוב נישקה,
ולקחה את ידי המבוהלת הישר לחזה המיתנשם לשדיה המלאים, כשהיא
עצמה, בבטחון, מניעה את ידה אלי כעבור דקות כשהרגישה את ידי
צוברת העזה בליטוף שדיה הכבדים, מוצאת את זכרותי בבגד הים
ומחלצתו ביד אמונה.
ששש, ארנון, תתן לי עכשיו,
לחשה,
איננה נבהלת מההשפכה המהירה שמיד השפכתי, מביט נדהם בשכבת הזרע
שצפה לרגע במים עד שנהדפה בגלים, ונעה לחשה,
גמרת והשפכת חזקקקק. (כך במקור,ללא תיקוני מערכת,
י.באגבאסטר.)חזק כל כך, עכשיו כבר תשלוט בעצמך.
אמרה, ניתכרכה עלי ברגליה הארכניות,  ובתנועה מושלמת אחת
הורידה את עצמה תוך הסטת התחתון לצדדים מול זכרותי השלופה
שבידה.
ככה.
היא נאנקה.
ככה. כמעט צרחתי,
נעה? אני?
אני?
כן ארנון, אתה בפנים. אתה ממש, ממש  מזיין אותי. מזיין כמו גבר
חזקקק חזקקק חזקקק. (במקור...)
"אוף!!!"
לחש יוני כשידו שלא שמתי בכלל לב מתי נשלחה אלי, כבר אוננה לי
במרץ.
"דפקת אותה?"
השהיה.
"ככה? בים?"
השהיה ואוננות נמרצת ועולה.
"כשהיית בן חמש עשרה והיא בת שלושים? אחחח."
השהיה.
"כן?"
"שלושים ואחת."
נאנקתי.
"כן? ככה ממש? לפני כל החוף?"
"לא דפקתי יוני, שכבתי איתה."
עניתי ונתתי לו להמשיך, מתמכר למגע ידו של גבר על אבר מיני
לראשונה בחיי.
"שכבנו,  ככה בים, בגלל שכאילו הצלתי אותה."