[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








"מיכל, את נראית כאילו השתינו אותך". הוא הביט בי עומדת ליד
המשקוף של הדלת. נכנסתי לחדר לאט, גבי טיפה מכופף. הז'קט
המשובץ באפור אדום וכחול קצת נפל וחשף כתף. מכנסיים שחורים
ונעלי הליכה פתוחות. התקרבתי אליו והנחתי את התיק על הכיסא
שלידו.
"כאילו השתינו אותי?"
"לא יודע, את נראית רע". הוא אמר אבל הייתה דאגה בעיניו.
החלטתי להיות בכל מקרה עוקצנית. אין לי כוח.
"תודה. גם אני אוהבת אותך". אמרתי בעייפות והתיישבתי על הכסא.
התיק שלי נפל על הרצפה אבל אפילו לא הזזתי את ראשי. שייפול, מה
אכפת לי. אין לי כוח.
הוא הביט בי, מעט מודאג. אבל זה הוא, הוא לא מראה כשהוא מודאג.
הוא משך בכתפיו וסיים את מה שעסק בו במחשב. Children Of Bodom
התנגן. הזזתי את ראשי עם קצב התופים. "מה קורה?" שאלתי אותו.
"בסדר". הוא ענה באדישות. בחיי, איך אני תמיד נופלת על האדישים
האלה?. הורדתי נעליים ושמתי רגל עליו. לא מזיז לו. בסדר, איך
שהוא רוצה אבל אני אשיג בסופו של דבר את מה שאני רוצה. קמתי
ממקומי. הוא לא מתייחס. אני הולכת מאחוריו ומחבקת אותו. כלום.
נישקתי אותו על הלחי. הוא סובב מעט את הראש אבל שוב, חזר
למחשב. אוף, נודניק.
"למה אתה רע?"
"אני לא רע. את רעה". אני מרימה גבה.
"אני רעה?"
"כן. את רעה". הזזתי את הידיים שלו מהמקלדת והתיישבתי עליו,
גופי מופנה אליו וזרועותיי על כתפיו.
"למה אני רעה?"
"את פשוט זרע השטן. את לא שמה לב?"
"לא". אמרתי עם חצי אנחה. כבר התחלתי למזמז אותו. מלקקת את
האוזן. את הלחי ואז השפה התחתונה. ולקינוח מנשקת בלהט. אנחנו
מתחילים להתנשק אבל הוא עדיין מנסה להוציא את מה שיש לו להגיד.
"כן". אומר בין נשיקה לנשיקה. "את ממש. השטן. כולך. שדה רעה".
הלשון שלי הייתה בתוכו, משחקת עם שלו.
"כן?" שאלתי בקול מפתה. בין נשימה לנשימה.
"כן". שוב, מנסה לדבר אך לא נתתי לו כל כך. הוא נאלץ לדבר רק
כל כמה דקות. "את פשוט. רעה. את יודעת, שדה אדומה. עם זנב
וקרניים".
"באמת?" אני עוברת לצוואר.
"כן. את גם רעה באופי. את מנצלת אותי למטרות שלך".
פלטתי אנקה בתור תשובה.
"זה חסר טעם". הוא לחש בקול שקט. כל כך שקט שלא הוציא אף קול
מגרונו. אך אני שמעתי. כן, זה חסר טעם.
הוא הרים אותי בעודנו מתמזמזים, אני מחזיקה את ראשו. לשוני
מחוברת לשלו והוא מחזיק אותי מישבני מליפול. המיטה במרחק מטר
מאיתנו. הוא משכיב אותי לאט על המיטה ונשכב עליי. אני מקרבת
אותו אל שפתיי ומנשקת. בהתחלה סתם משחקים. הסתובבנו קצת על
המיטה, פעם אני עליו ופעם הוא עליי. שיחקתי בו, באה לנשק אבל
לא באמת, נושכת את השפה ומלקקת. "מיכל, די לשחק איתי". שמעתי
את קולו המיואש. התעלמתי. "לא רוצה". המשכתי בשלי ככה כמה זמן
עד שוויתרתי. כבר לא כיף.
התחלנו להתפשט. חולצה. חזייה. החולצה שלו. מכנסיים. מכנסיים
שלו. תחתונים שלו. ירדתי לו קצת אבל לא כדי שיגמור. סתם להנאה.
הוא ירד לי. גמרתי. הוא לקח מהמגירה ליד מיטתו קונדום ושם.
באדישות. מזמזתי לו בינתיים את האוזן וככה זה הלך. מהר וחלק
וכואב וכיף. זה כאב לו הפעם אבל התעלמתי. הוא זעק מהכאב, זה
שרף לו.
"תמשיך". לחשתי.
גמרתי. וגם הוא. אני לא יכולה יותר. הוא גמור כבר. חשבתי. קמתי
מהמיטה והתחלתי להתלבש.
"מיכל?"
יצאתי מהחדר בלי להוסיף מילה. מחר אני כבר אגיד לו.
לבשתי את המכנס בחוץ. הזנב האדום שלי השתלשל החוצה. צריך למצוא
לזה פיתרון, אני שונאת לסדר אותו כל פעם מחדש.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בקשר לסלוגן
מקודם:
מה זה צריך
להיות?


תרומה לבמה




בבמה מאז 11/2/06 9:19
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מישי בן-דב

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה