אתם יודעים, חבריי היקרים... כל הזמן שאני מסתובב לי פה בבמה,
בין מאות סיפורים ועשרות יוצרים לא נתקלתי עדיין בסיפור עלי...
כן, עד כמה שזה עצוב, ישנם סיפורים על סמים, על אהבה שמחה
ואהבה כואבת, על סקס פרוע וניסיונות התאבדות כושלים. אפילו על
חברי 'היקר' - אלוהים - יש סיפורים! מה, את חברכם השטן כבר
שכחתם? גם עלי אפשר להמציא מספר בדיחות, גם אותי אפשר לראיין
מדי פעם באיזה טוק-שואו ואני בעל ניסיון מספק להיות יועץ של
מישהו בעניין זה או אחר...

אתם יודעים... בזמן האחרון אנשים שכחו ממני לגמרי... איזו
נבואת סוף העולם מתגשמת, בין לאדן אשם! מישהו מת, אלוהים לקח
אותו! ומה איתי? אני יושב לי כאן בחור התת קרקעי הזה, שומע לי
קצת בטהובן, קצת באך, מדי פעם גם ויוואלדי לשם גיוון מוזיקאלי
עדין וממציא פיגוע כאן, נקמת דמים שם, אבל לא... לא מגיע לי
כ.ל.ו.ם! אף טיפה של כבוד לשטן! איפה חיים האנשים שהיו פעם???
אנשים שהעריכו אותי, שהפילו עלי את כל האשמה בכל דבר, בין אם
זה היה דבר קטן או גדול. אהבתי את זה, אני חייב להודות, אהבתי
את זה. מה אני יכול לעשות? אני אגואיסט. אני יודע. אני הבן
השני של האגואיסטים, האבא היה אלוהים והבן הראשון היה דודו
טופז, אבל האם מישהו זוכר את הבן הפחות אגואיסטי? לא! כי הוא
לא מופיע בטוק שואו, כמו אחיו דודו.

אז אני ממש, אבל ממש מאוכזב מכם, חברי היקרים. כן... ככה אתם
זורקים חבר? איך אתם מסוגלים לקרוא לי 'רע' כשאני בחיים שלי לא
עשיתי דבר כה מרושע לאף אחד ואחד מכם! אני, לאומתכם, בחור מאוד
חברותי, ואני לא אישה כפי שחלק מהאיורים עלי מספרים. אם אני
מתחבר למישהו, אני לעולם לא עוזב אותו. אני נתקע כמו איזה
עלוקה למצפון שלכם ונשאר שם, דואג לכם, באמת שדואג, ממש מכל
הלב. אחרי הכל אני רוצה רק 'טוב' בשבילכם, ואתם, חסרי מצפון
שכמותכם מחזירים לי בחוסר אכפתיות מוחלט! בהתעלמות מושלמת!

אז בקיצור... אני ממש מאוכזב מכם, חבריי היקרים. ואתם יודעים
מה??? אני עוזב, כן, כן... עוזב. עוזב את העבודה שלי, אז תחפשו
לעצמכם שעיר לעזאזל אחר. אני עובד לג'מייקה. מקום חם, רטוב -
לשם שינוי והאנשים דומים לצלויים בגיהינום. (כן, אני אוהד
מושבע של שחור). אל תתקשרו, אל תחזירו הודעות, ואל תאשימו אותי
יותר, אני כבר לא אחראי.

שלכם, לוצי מביא האור.