ראיתי פרפר על קבר אלמוני,
מבקר את הפרחים הקמלים מסביב
כאילו מנסה להחזיר את יופיים לכשהיה.
כעסתי עליו, הוא הפר את האבל והשכול
אולי באיזה מקום אף העצים אותם...
זה פשוט נראה לא "פר", פשוט חסר טקט...
באותו רגע, כל שייחלתי לפגוע במוות
היה שיתכווץ חזהו, שיצנח ויגווע
כך שישיב את הסדר לכנו -
הצבע לצבע, והמוות - לפה.
אני חושבת שהוא קרא את מחשבותיי,
פשוט פרש כנפיים ורפרף מעל לראשי
בחוצפה שאין כמוה.
"אבנים צריכות להיות על קבר..."
אמרתי והנחתי אחת על הכתובת הקרה
"...לא פרפרים".