כשיצא משה מכיתתו הבחין בחבריו אוכלים ונהנים, משה מיידית קיבל
קרקור בבטנו ורצה לאכול, לפתע פתאום משה נזכר, שלא הביא ארוחה
מביתו.
משה היה רעב ועצבני, אבל אז הוא נזכר שכסף לו נשאר, מאיפה אתם
שואלים? מהכרטיסייה שקנה בבוקר אותו יום.
אץ רץ משה לכיתתו. בעת שהבחין במורתו השמנה נועלת ת'כיתה צעק
בגדולה "שפרההההההה, אל תנעלי!" שפרה העצבנית מהשיעור האחרון
פונה אליו ברגזנות ואומרת "מה קרה? גם לי יש הפסקה"
"אני רוצה לקחת את כספי המורה, זה ייקח לא יותר מדקה"
וכך מורתו נתנה לו לקחת את כספו. עוד למשה היה 10 דקות שלמות
של הפסקה לקנות באגט פריך ועסיסי, וכך הוא יצא לדרך. כאשר הגיע
לקיוסק הבחין במוכר פנוי ובגאווה אמר לו "מוטי, תעשה לי באגט
עם פיתה" חצי שכבה הסתכלה עליו בתדהמה ומשה לא הבין מה קרה.
לאחר צחוקים רבים בהפסקה, הבין משה שהוא ביקש באגט עם פיתה.
משה, עצבני ומבויש חזר לכיתה רעב.
אבל את הלקח הוא למד, אף פעם אל תספר לכולם במה מאכילים אותך
בבית.