|
פצעי האש של הסיגריה עוטפים אותי בהילת עשן
דרכה אני מנסה לתרגם חיוכים ומלים לשפה
שאוכל להבין
שרירי הפנים נחלשים ראשי
נשמט מטה
החוטים המותחים את גווי מתרופפים
אני מתקפלת
לולאת העשן שלי מתהדקת
כי אם כבר לבד
לפחות שתהיה סיבה טובה לשתוק
אני מביטה באצבעותיי רועדות, מתרכזת
בתחושת העשן בריאותיי.
אולי בור הזפת הנמוך הזה
הוא המקום בו גם אחרים ירחמו עליי. |
|
|
מה זה הקטע הזה
שלכל אחד יש חבר
שנהרג בלבנון או
בשטחים? כל אחד
מתבכיין על זה
וכותב שירי
קינה, יאללה
יאללה יאללה, גם
לי מת חבר -
יותר מזה הוא
נרצח - ואני לא
עושה מזה כזה
עניין.
עמוס מהמוסד
חושב שרבין היה
חבר שלו או הכיר
אותו או שהנושא
הזה מצחיק
מישהו, חושב...
שיחשוב, לפחות
זה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.