תמיד עניין אותי מה יהיה ביום ההולדת שלי.
אני לא מתכוונת מה אני אעשה ביום עצמו,
או מה יהיו המתנות שלי,
או איזה עוגה..
תמיד חשבתי על היום הזה, ודמיינתי איפה אני יהיה.
הכוונה לאיפה אני יעמוד במפה של החיים שלי.
האם זאת תהיה סתם נקודה שעוברים בה בדרך,
האם אני בתקופה דיכאונית, או בתקופה מאושרת,
איך אני אהיה?
עם מי?
ואף פעם לא חשבתי שזה יהיה המצב.
גם לטוב וגם לרע,
הרבה דברים השתנו מאז השנה האחרונה.
אני יושבת עכשיו,
סתם חושבת לי,
חושבת על מה שעברתי, מה שלמדתי,
מהשנה שעברה.
צריך להעריך את השנים האלו שנים שעוברות כל כך מהר, ולומדים
מהם כל כך,
ואני לא מדברת כאן על בית הספר,
אני מדברת על החיים,
על הלקחים האמיתיים שישאירו תמיד סימן בלב,
או כמו שדודה שלי הייתה קוראת לזה צלקות.
ותמיד היא הייתה אומרת שהכי טוב זה כמה שפחות.
ואני מסתכלת על עצמי עכשיו ואני מבינה על מה היא דיברה,
אני השתניתי המון, התבגרתי אפילו.
ההתבגרות הזאת היא תוצאה של מקרים רבים,
של כל מיני דברים.
וכמובן בגלל כמה אנשים.
שנה שעברה הודיתי לבן אדם אחד, שאהבתי, והרגשתי אליו הרבה,
אבל כבר הוא היה יותר בגדר של הרגל,
אולי אובססיה,
וככל שהתבגרתי הבנתי כמה אהבה היא גדולה,
הרבה יותר ממה שהיה ביני לבינו.
אהבה הגדולה שלי,
אהבה שבאמת עדיין חזקה כמו ברגע הראשון שהרגשתי אותה,
היא אל בן אדם אחר, שבמהלך כל השנה היה איתי.
ואני מצד אחד כל כך מודה לך בגלל שבאמת אני לא יודעת מה הייתי
עושה בלעדיך,
אתה הייתה איתי כבר שנתיים, ותמיד היית שם בשבילי.
אתה אחד האנשים שתמיד לא משנה מה ייקרה , תדע להרגיע אותי ותדע
בדיוק מה להגיד לי.
ולעומת זאת אתה גם כל כך פגעת בי השנה,
פגעת וחיזקת אותי בדיוק באותו זמן.
ותמיד חשבתי שעד עכשיו אני אדע מה נסגר איתנו,
ונכון עכשיו המצב שונה, עברנו המון משנה שעברה,
אבל איך זה שעוד פעם אני כותבת ליד המחשב, וחושבת מה יהיה
איתנו?
מה יקרה עכשיו?
ואני כבר איבדתי את עצמי מלחשוב איפה אנחנו עומדים.
ואולי את השנה הזאת עדיף להתחיל לבד, בנפרד...
אני חושבת הרבה אם אולי עדיף לחזור להתחלה, למחוק הכול,
לחזור לתמימות של פעם, להרגשה הטובה.
שנה חדשה.
אז עוד פעם מסתכלים על המפה,
וזזנו לכיוון קצת שונה,
וההתחלה של השנה הזאת לא דומה לשהייתה,
ועדיין לא ידוע אם זה לטובה...
אבל אולי פשוט נזרום ונראה איפה נכבה נרות שנה הבאה...