|
17/8/05
אני יושב לי בחדר
פתאום עולות פנייך
מעלה בי זכרונות
אני נזכר במילותייך
יושב בשקט נזכר מילה במילה
כמה את יפה בתערובת השתיקה
אינני מסוגל
אני מרים את השפורפרת
כולי בהתלהבות
בקושי שלום לי את אומרת
את אומרת שאת אוהבת
ואני הופך רועד
מבקש שתפסיקי
כי אני בקושי פה שורד
את שואלת אותי
למה איתי ולא איתם
אני לא עונה
את חושבת שזה סתם
אבל עמוק בפנים
התשובה די ברורה
למקום הזה הגעתי
בכלל בלית ברירה
אין שנייה שעוברת
שאני לא חושב עלייך
פותח ת'מחברת
ושוב עולות פנייך
כל דקה שאני חושב
אני רק מתגעגע
רק שנייה בלעדייך
זה כואב ,כל כך פוגע
מבריז מפעולה
בשביל לשמוע את קולך
שוב את לא עונה
חושב הרגש שלך דועך
זה לא משנה כבר
כי אני אוהב אותך
גם אם אצלך זה עבר
אני כולי שלך
מרגיש כל כך בודד
את לא פה איתי
אני כל כך מפחד
שאת כבר לא כל כך שלי
|
|
|
קורה.
תחיה טבת, על
פרשת
התאומים-פנטגון. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.