[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








1
"אתה מוכן לחזור על זה!?"
"לא"
"נו בבקשה, לא הבנתי"
"תשמעי... אאא..."
"יעל"
"תשמעי... יעלי, לא אכפת לך שאני אקרא לך יעלי, נכון?"
"לא"
"טוב, לא צריך. תשמעי... יעל, אני לא מוכן ולא מתכוון לחשוף
את הסוד הכי חשוב בעולם פעמיים לאותו בנאדם. היית צריכה להקשיב
טוב יותר."
"הסוד הכי חשוב בעולם נוגע בעוגת גזר ומאפיה?"
"לא זאת סתם בדיחה שסיפרתי לפני זה, תשמעי... גברת..."
"בן זוהר"
"גברת בן זוהר... השיער שלך לא צבוע, נכון?"
"נכון"
"ישר רואים שאת בלונדינית."

2
כן, זה מה שעשיתי, עברתי מבחורה לבחורה ועילפתי אותן למשמע
הסיפור המדהים שלי. ישבתי מולן בשקט דממתי כזה ודברתי. זה מה
שעשיתי במשך שנים. וחוץ מכמה נימפומניות מדהימות מושלמות שלקחו
אותי איתן, והרבה כסף, אפילו המון נימפומניות והמון כסף, לא
הרווחתי מזה הרבה, ככה שאפשר לומר שעשיתי את זה בשביל הסקס עם
הנימפומניות המדהימות והמיליארדים.

3
העניין הזה התחיל כשעוד הייתי צעיר. הייתי סטודנט ועבדתי בחנות
אוכל מהיר.
יום אחד בדרכי לאוניברסיטה נדרסתי ע"י מכונית ואיבדתי הכל:
ההכרה, את משקפי השמש שלי, העבודה, המלגה והכי חשוב: איבדתי את
הכרטיס ביקור של איזו אישה עשירה, מדהימה, חרוצה, רווקה,
שיודעת לבשל שאמרה לי יום לפני כן שהיא רוצה להשכיב אותי לבשל
לי ארוחת גורמה לתת לי המון כסף סתם ולהתחתן איתי בעתיד. זה לא
היה מפריעה לי בכלל, רק שהנהגת שדרסה אותי הייתה אישה מדהימה
ששכבתי איתה ישר בפעם השניה שפגשתי אותה כשהיא באה לבקר אותי
בבית החולים, קראו לה סידני, סידני כמו העיר באוסטרליה, סידני
בר. ומה שהפריע לי בעניין שהיא הלכה והתחתנה עם מנחה שעשועון
טלוויזיה נכשל לשעבר, משהו שנקרא "סטוץ" או משהו. כשיצאתי מבית
החולים הבנתי שאת הדרך לאוניברסיטה אני לא אעשה יותר ושאני
חייב למצוא משהו אחר לעשות כדי לחיות, הלכתי למשרד ראש הממשלה,
כמו שכל אחד אחר היה עושה וסיפרתי לפקידה את הבדיחה המוכרת על
האוטובוס, כמו שכל אחד אחר היה עושה. ואז פתאום כאילו אמרתי
איזשהו קוד סודי, היא לוקחת אותי ומעבירה אותי דרך דלת נסתרת
בקיר הלבישו אותי בבגדים אדומים ולחשו לי משהו באוזן. אז
הושיבו אותי בחדר קטן עגול לבן עם תקרא מאד גבוהה, נכנס איזה
בחור ואמר: "ברגע זה נכנסת לניסוי הסודי ביותר של הממשלה,
המידע שלחשו לך ברגע זה ובטח כבר שכחת כתוב כאן על הדף הזה, זה
הסוד הכי חשוב העולם. תקרא תפנים ואז נשחרר אותך".
"זה הכל?"
"אאא.. כמעט, רק אל תספר את זה לאף אחד, כן?"
"אין בעיות"
קראתי... ושוב... ואז ידעתי את הבחור, והוא אמר:
"טוב אתה יכול ללכת"
"וזהו, רק לא לספר לאף אחד"
"כן, לאף אחד... חוץ מבלונדיניות שיכורות בפאבים חשוכים אחרי
12 בלילה."
הוא הראה לי את הדלת ויצאתי אל עתידי החדש (כמעט, היו עוד 2
דלתות: הסודית שבקיר וזאת שבלובי).

4
עכשיו פרק קצר כדי שהפורמט יהיה נחמד

מאז אני הולך לבארים ומרשים בלונדיניות בסיפור קצר אך מפורט על
הסוד הכי חשוב העולם.
למען בטחוני אני לא אחלוק את הסוד אתכם בגלל שלא כולכם
בלונדיניות, לא כולכם שיכורים ולא כולכם קוראים את הסיפור אחרי
12 בלילה.


5
זה היה הרקע, עכשיו הסיפור שלי מתחיל.
באחד הלילות, נסעתי לבאר אחד, התיישבתי ליד הבאר ואמרתי לבארמן
החייכני תוך כדי קריצה קלה בעין שמאל: "תביא לי
רוסתרפונזהששקצ'ואן"
"סליחה?"
"שוקו"
"סליחה?"
הדרמה נמאסה עלי, חוש הקומדיה שלי השתלט
"חלב עם קקאו בנאדם!"
"אוו"
"מנוער לא מעורב"
"אנחנו מגישים פה רק אלכוהול... ו... משקאות קלים"
ההטרגדיה... התאמצתי להראות רגוע אבל הוריד העצבני במצח שלי
פמפם בקצב שהזכיר לי סלסה ואני לא כל כך אוהב סלסה.
"מים, יש לך מים?"
אמרתי בקצב איטי וקבוע כדי שהוא יבין ולא נכנס למעגל הנימוסים
של 'סליחה?, סליחה?'
"כן, חכה שניה אדוני..."
הוא דיבר לאט כאילו מנסה לענות לי בשפה שלי, הרגשתי נימה של
פחד הקול שלו, זה היה או בגלל הפרצוף האדום שלי או בגלל השניים
החשופות.
הכוס נחתה בעדינות כמו חללית במשחק מחשב על גבי התחתית שהספקתי
לקרוא עליה משהו שנשמה כמו שם של בירה. חיכיתי שניה כדי להראות
מעניין ואז הרמתי את הכוס בזרת מתוחה והרבצתי את כל המים בשלוק
אדיר. כנראה שההצגה שלי עבדה (כרגיל) כבדיוק 4 שניות אחר כך,
התיישבה לידי נקבה משגעת וכאילו מנסה להתגרות בי כמו בפרסומת
של בירה היא קרצה לבארמן שהבין מיד את הכוונה והניח לידה כוס
מים והיא במבט חצוף לגמה מהן בשלוק אדיר. שיתפתי פעולה, כמו
בפרסומת של בירה, סובבתי את הראש אבל המשכתי להסתכל עליה, אז
העברתי את העיניים שלי אל הבארמן, וסימנתי לו סימן שהוא פיענח
כשורה. הוא הניח על התחתי שכבר עכשיו הייתי בטוח שכתוב עליה שם
של בירה כוס מלאה במים. חיכיתי רגע ולגמתי את המים. המשחק
המשיך עד שנוצר קהל גדול מסבבינו. הבנתי שזה הרגע, לחשתי
שבארמן שנראה משועשע לפחות כמו שאר הקהל מההתגרות ההדדית, הוא
הבין והניח כוס בירה גדושה על התחתית שהיתה עכשיו כבר ספוגה
במים לפחות כמו המכנסיים שלי והחולצה של הנקבה היריבה שלי.
הרמתי את הבירה חייכתי ושתיתי את הכוס עד הסוף.

סוף הגולדסטאר, סוף הסיפור.  
לפחות הפרק...

6
היא צחקה, שיהקה, פיהקה נמתחה, קמה, אחזה בידי והובילה אותי
לפינה יותר שקטה של הבאר לרקע תשועות הקהל לניצחון המוחץ שלי,
התיישבנו. היא פצחה: "אין קוראים לך?"
"אור מילר, ואת?"
"בר בן רפאלי"
"הממ..."
"הממ..." היא ענתה
"רוצה לשמוע סיפור?" שאלתי
"בטח"
פתחתי בבדיחה הידועה על האוטובוס, ואז המשכתי ובמעבר בלתי
מורגש עברתי לסוד הכי חשוב בעולם. מיד לאחר המילה האחרונה
פתאום הופיעה מאחרי יד גדולה ואחזה בצווארי, ואז תוך כדי
שהבחנתי שמעל לחיוך הנוצץ של בר יש אף, זוג עיניים ושיער קצת
יותר כהה מבלונדיני שמעתי קול עבה אומר "הניסוי נכשל" אז מתכת
קרה על הצוואר ומאז אני זוכר רק את השיחה הקצרה עם אלוהים ואת
התקופה הארוכה שביליתי בגן עדן.

7
השיחה עם אלוהים נועדה להבהיר לי מה קרה כאן.
הוא הורה לי לשבת, הוא נתן לי להבין שתורי:
"מה קורה כאן?" שאלתי.
"אתה מת"
"הממ..." סימנתי שאני מבין
"הניסוי היה לראות את תפשל"
"ו..?"
"כן" הוא קטע אותי "זה כן היה הסוד הכי חשוב בעולם"
"ו..?"
"כן, הרגו גם אותה"
"אז..?"
"כן, אתה תוכל לפגוש אותה כאן, בגן עדן"
"עכשיו אני..."
"עכשיו אתה יודע למה אני אלוהים, בחייך, תן לי קצת קרדיט"
הודתי לו, ויצאתי (הפעם דרך אחת) אל המרחב האינסופי של גן עדן.
את בר פגשתי אחרי זמן שקשה לעמוד, כי אין לא היה לי שעון ובגן
עדן אין לילה.
שכבנו המון, אבל בגן עדן לא נולדים ילדים, הוא נולדים למטה.

וחיינו באושר (אין עושר בגן עדן) לנצח נצחים.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
מה כתוב בעמוד
69 של ה"קמה
סוטרה"?


סקסיסט מתלמד.


תרומה לבמה




בבמה מאז 5/10/01 3:01
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אריק לה קריזי

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה