לך לך מארצך (סיפור חיים)
(חלק א)

לך לך מארצך ממולדתך ומבית אביך, אל המקום אשר אראך. פסוקים
אלו לא הפסיקו להדהד במוחי  כל חיי. מה משמעות המשפט שאלתי ולא
קיבלתי תשובה. גדלתי בבית דתי ואהבתי את התורה אהבה רבה, כילד
בבית הכנסת צרחתי בקולי קולות את פסוקי התפילה. אחרי שעות
הלימודים הלכתי לחדר למוד תורה אצל הרבי, גם מתוך אהבתי לתורה
ובעיקר לברוח מנחת זורעה של אימי שלא אפשרה לי לצאת מהבית היות
והתגוררנו בשכונה של עבריינים  לימודי התורה לא נמשכו הרבה זמן
מכיוון שבאחד השעורים הרב הכה אותי על אצבעי עם מקל עשוי מקנה
סוף מכיוון שפספסתי מילה בספר התפילה. עולמי חרב עליי, לאורך
הרבה זמן חיפשתי לנקום ברב. באותו מעמד הפכתי לחילוני, הייתי
רק בן 11. במחשבה לאחור מודה אני לגורלי ולאנרגיה הקוסמית
ששלחה לי את הרב הרשע הזה בכדי לומר לי  " מה שאתה אוהב לא
אמור לכאוב". בבית הספר באותה השכונה הייתי תלמיד מצטיין,
כשעברנו להתגורר בשכונה אחרת רמת הלימודים הייתה גבוהה בשבילי,
כך שבאופן טבעי הייתי בין המפגרים בכיתה והמורה לא הקדישה
תשומת לב במיוחד מכיוון שהיינו רק שלושה ילדים ממוצא מזרחי.
ובאותם ימים הגזענות בארץ הייתה בעיצומה. אז התחלתי לברוח מבית
הספר עם הילקוט לחורשה שעל הגבעה, נשען בגבי כנגד אחד העצים
אוכל את הכריכים קורא ספר ומשוחח עם הציפורים. אהבתי מאוד
לקרוא ספרים מכל הבא ליד. קיבלתי מכות מאימי כשקראתי בלילות
לאור פנס מתחת לשמיכה. קיבלתי מכות על כל שטות, אם הייתי אשם
ואם לא. כשסיימתי את בית הספר היסודי, בקשתי ללכת לקיבוץ. לא
יכולתי לסבול יותר את זעמה של אימי להפתעתי הסכימה היא לרעיון.
הייתי כשלוש שנים בקיבוץ חילוני של השומר הצעיר ושם התחברתי
לטבע ולתרבות מערבית ציונית. כשעזבתי את הקיבוץ הייתי בן 16
וכשניסתה אימי להכותני שוב הכנסתי לה באבי אביה. בצבא הייתי
ביחידה קרבית של גולני. כשהשתחררתי מהצבא התחלתי עם סמים
הסתובבתי ברחובות מסומם ובטלן. רשע מרושע שמוציא את תסכוליו על
החברה בכל צורה אפשרית. באחת הישיבות בקפה בכסית ניגש אלי אחד
ממכרי ואומר לי הסתכל על עצמך יושב שעות בכסית בחוסר מעש לך
לעבוד יהיה לך כסף והערכה עצמית. אמרתי לו שאני ציפור לילה ולא
מסוגל לקום בבקרים ואז הוא אמר שיש עבודה בתיאטרון שהיא עבודת
ערב, אמרתי שאני מוכן לנסות, מיד הוא עצר מונית דחף אותי לתוכה
ונסענו ליפו לתיאטרון אלהמברה, שם הוא הכיר לי בחור שמבצע
עבודות קבלנות לתיאטרונים,כך התחלתי לעבוד על הבמה, מודה אני
לאותו בחור שדחף אותי למקצוע, הסתובבתי בארץ במשך 18 שנים
בערים, עיירות, מושבים וקיבוצים. בששת השנים האחרונות לשהותי
בארץ הייתי איש קול ותאורה של זמר מפורסם שהתייחס אלי כאל יותר
מחבר.בשנת 1983 יצאתי בפעם הראשונה מהארץ לטיול באירופה. כמו
שאני יושב בכיכר הדאם באמסטרדם מגלגל לי את סיגרית החשיש
מופיעים שני שוטרים ומחייכים אלי כל השקפתי בעניין עישון חשיש
השתנתה בן רגע. בארץ נחשבתי לעבריין וכאן השוטרים מחייכים אלי,
לך ותבין סידרו של עולם. "שטיפת המוח הדתית" לא עברה ורק
החמירה עם השנים. המלחמות עם אלוהים הלכו והחריפו במוסגים של
החטא ועונשו, הרגשתי הייתה שאלוהים ברא אותי כדי להתעלל בי,
הייתי אומלל ביותר ואותם פסוקים מהתנ"ך הנתעב הזה המשיכו להדהד
באזני ועוד משפטים וסיפורים שלא הצלחתי להיפטר מהם. באותה
התקופה קרו מקרים שהוכיחו לי את קיומו של האל יצאתי בשן ועין
ממצבים מביכים ביותר הדבר רק הוסיף להרגשת האומללות שלי ולחוסר
הביטחון העצמי. מצד אחד אלוהים מציל אותי ומצד שני מתעלל בי
"האלוהים הסכיזופרני הזה". במרץ 1988 חזרתי לאמסטרדם לבקר
חברה, נסענו במכוניתה לטיול באירופה  אני נהגתי ובדרך לקופנהגן
החלקנו על השלג והרסתי לה את המכונית. כשחזרנו לאמסטרדם
המוסכניק רצה הון לתקן את הנזק, כמובן שלא יכולתי להשאיר אותה
עם הצרה הזאת, חבריה לעבודה סיפרו לי על מגרש הגרוטאות, נסענו
לשם והחלפתי את החלקים שנפגעו ממש בגרושים. מתוך "אין צירוף
המקרים" הזה הבנתי שאני יכול לשפץ מכוניות למחייתי, אבל עדיין
לא הייתי שלם עם ההגירה שלי לאמסטרדם. ואז הבטוח הלאומי עיקל
לי את חשבון הבנק, הלכתי להתחשבן אתם וכשהתלוננתי שהרבה זמן לא
עבדתי אמר לי פקיד השומה שאם לא אשתוק הוא יתבע אותי על כל 10
השנים האחרונות ושאני אמור לאבטח את קיומה של מדינת ישראל גם
כשאני לא עובד ולא מתפרנס. אז הבנתי את הפרוש של הביטוח
הלאומי. האזרח עלול לגווע ברעב העיקר שהמדינה תתקיים. ממש לא
התאים לי. הקש ששבר את גב הגמל היה שופט תעבורה ששלל לי את
רשיון הנהיגה שהיה חלק מפרנסתי, לא עזרו לי תחנוני ותחנוני
הזמר שאתו עבדתי. כמובן שגם אותו שנאתי מאוד, ארזתי את חפציי,
הודעתי למעבידי שהיה ממש 10 אלי ועזבתי את הארץ. איך שהגעתי
לאמסטרדם כל הדלתות היו פתוחות לפני, הרגשתי טוב, הפסקתי לחרוק
בשיניי בלילות ובכלל הכל הסתדר לי. אז עוד לא עיכלתי את הפסוק
לך לך מארצך  והכל היה בשבילי צירופי מקרים.  עם לידתו של שי
בני ב1993 הרגשתי חיות עולה ופורצת מתוכי בהגיעו לגיל 3,
שבועיים לפני יום ההולדת ה47 שלי, כל השקפת עולמי השתנתה.
עברתי תהליך של ניקוי פיזי, במשך שבועיים כמעט ולא אכלתי
והיציאות היו שחורות כפיח, הרגשת עוצמה עילאית גאתה בי, התחלתי
לשאול שאלות. החשובה מהם הייתה מהו הזמן הנכון? התחלתי לערוך
חישובים בזמן ואני גרוע בחשבון, בנוסף עלתה בי התשוקה לדעת
לקרוא ספרים שהתכחשתי אליהם בעבר, לא הייתי מבולבל אבל צחקתי
ובכיתי בעת ובעונה אחת, מחשבות על "חזרה בתשובה" עלו במוחי
וחזרה לארץ מכיוון שאני קורא עברית בלבד ואין לי את האפשרות
להשיג את החומר כאן. צלצלתי לידידה שלי שדאגה לשלומי בגלל
שנעלמתי (אגב, בתקופה זו ניתקתי קשר עם העולם) סיפרתי לה את מה
שאני עובר ושאלתי אותה אם יש לה ספרים בענייני רוחניות והתנ"ך,
לא להאמין. אני שהתכחשתי לתנ"ך כל כך הרבה שנים מבקש לקרוא
בו.
הבנתי שאני נקי משטיפות המוח ובשל לקרוא את התנ"ך ולפרשו לפי
ראות עיני ולא כמו שהכתיבו לי.
היה לה את התנ"ך אבל ספרים אחרים לא, אמרתי לה שבכוונתי לחזור
לארץ בכדי לקרוא כי אין לי את החומר. מיד היא הודיעה לי על
אישה שהכרתי לה כחודשיים קודם לכן בכדי שתנקה את ביתה ושם היא
נתקלה בכל השטויות שאני מבקש. מיד צלצלתי אליה ולשמחתי לא רק
שהיו לה ספרים בנושא היא גם בעלת חנות ספרים וכל ספר שארצה היא
תשיג לי. קיבלתי ממנה ערימה של ספרים והתחלתי לקרוא בשקיקה
ואמנם קריאתי הייתה מיוחדת במינה. עיני קפצו למשפטים ופסוקים
שהיו כבר במחשבתי ורק חידדו אותה.
באחד הספרים קראתי "על התלמיד להדליק את הנר וכל מדריכי
הקוסמוס יבואו לעזרתו".
וכך היה, כל שאלה ששאלתי קיבלתי תשובה הגיונית ופשוטה, אם מתוך
ספר או תוך כדי שיחה עם אדם שהתדפק על דלתי באקראי. אז גם
הבנתי שאין צירופי מקרים והכל "נכתב מראש" בהתאם לגורלו של
אדם.
כמו כן הגעתי למסכנה שאני "חוזר בתשובה" ואין זה אומר שאני
צריך להתפלל ולעבוד אלילים. כל עוד אני מקבל תשובות לשאלותיי
אינני בשאלה. ואם נוצרו בי ספקות, מיד קיבלתי תשובה עליהם.
מעשה שהיה כך היה, הטלתי ספק בצרופי המקרים. בבוקר המחרת אני
נוסע לחנות המחשבים בכדי להתלונן על חוסר כבל הקישור בין המחשב
למדפסת שרכשתי יום לפני, המוכר הודיע לי שלא אמור להיות כבל
אבל מכיוון שהיום זה ערב חג הא לך כבל במתנה, אני מודה לו
והולך לשוק כדי לקנות מפצל חשמלי שואל את המוכר למחיר.
שמונה וחצי גילדן, אני נותן לו עשר והוא מחזיר לי שניים ואומר
לי היום זה יום המזל שלך, אני שמח בחלקי על המתנה והברכה חוזר
הביתה ומחבר את מדפסת ואז אני שם לב ששכחתי את המפצל על הדוכן
בשוק.
אני עולה על האופנוע וחוזר לשוק, איך שאני עוצר את האופנוע אני
רואה את ידידתי היקרה והיא שואלת למעשי שם ואני שכבר מבין את
השתלשלות העניינים מודיע לה שאני שם רק בכדי לפגוש אותה. שכחתי
את המפצל בכדי להיות בשוק בדיוק בזמן שהיא שם. חזרתי הביתה
ניסיתי לתכנת את המדפסת ללא הצלחה רבה. התקשרתי לחברי שמבין
והוא אמר שיגיע תוך שעה. יצאתי לקנות לי כריך עם דג, איך שאני
יוצא מהבית, עוצרת מכונית והאיש שואל אותי על המצאות חנות דגים
מרוקאית באזור, אמרתי לו שיש רק חנות דגים הולנדית. לעזאזל,
אני חושב לעצמי, אני חושב על דג והנה האיש שואל אותי על חנות
דגים, מה המסר? בכל אופן ניגשתי לחנות הדגים, בקשתי לחמנייה עם
דג והמוכר אמר לי שנגמרו לו הלחמניות זהו קניתי לי כריך עם
גבינה ואמרתי שאין צירופי מקרים. כמו כן עלתה בי השאלה היכן
אני נמצא בכל הקלחת הזאת מי אני ואיך אני משתלב בעניין. כשאני
מבקר חבר הוא עסוק בקריאת ספר, "קבלה באור בהיר" מעניין אני
שואל והוא משיב, אדיר אני קורא אחת לאחת. קיבלתי ממנו את
הספר.
המון מידע אותיות ומספרים עד שאני מגיע לפרק שמתאר את האדם,
ארבעה סוגי בני אדם. "צדיק" "תלמיד חכם" לא זוכר את השלישי ו
"מיסטיקן" אינני צדיק גם לא תלמיד חכם וגם לא השלישי ואז קראתי
על המיסטיקן שאומר שאם השאר הם טייסים מומחים המיסטיקן הוא
האסטרונאוט המושלם הוא יוצא למסעות בין פלנטות וכוכבים אבל הוא
צריך מדריך "כומר או רב או כל מדריך רוחני אחר". התאכזבתי מאוד
כי אינני נותן את מבטחי במדריכים רוחניים ואז אני מגיע ל
"מיסטיקן המהפכן" הוא איננו מכיר בארצות, גבולות, לאומים
ודתות. הוא יוצא למסעותיו עם סיכון רב של התרסקות על אחת
הפלנטות ואין חזרה. מצאתי את עצמי באותו ספר קבלה. אז גם שמעתי
הערות כמו אתה מקובל, אתה פילוסוף. אינני מבין בקבלה או
פילוסופיה, אני רק משדר את מחשבתי אל הכלל. כששאלתי יווני אחד
מהי פילוסופיה השיב בשתי תשובות,  המדעית - פילוסופיה היא תורת
המחשבה, אבל כמו שאני מתאר אותה פילוסופיה היא לחייך לכלבים.
מצאה חן בעיני ההגדרה הזאת. מאז, אותה חיות רוחנית זו עוברת
בתוכי לפרקים. אין לי כוונה לאחוז ולתפוס את אותה האנרגיה כי
למדתי לשלוט באגו שלי, לקבל בברכה את כל מה שמגיע אלי. את
המודעות המוחלטת הזו אני מאחל לכל בני האדם באשר הם.  לדעתי
הבטחת אלוהים לאברהם תקפה לכל איש ואישה. בהגיעו לגיל הבגרות
21, עליו
לעזוב את ביתו וארצו ולנדוד בעולם ואם יקשיב טוב המקום המיועד
כבר יקרא לו ושם הוא ישתקע, בת או בן הזוג הנכון יגיע ושם הם
יקימו את ביתם, ילדיהם ימשיכו באותה המתכונת. אין באפשרותנו
לבצע זאת כי אנו כפופים לדרכונים, לאומים, דתות, וגבולות.
אומנם יצרנו טכנולוגיה מטוסים - בכדי לצמצם את מרחק האדם מארצו
המובטחת. בראיה לעתיד אני צופה שכל המגבלות יוסרו עם הזמן.
ונשכון איש איש בארצו המובטחת על פי גורלו.