אני לא מאמין!, איך זה קרה לי?!, אני פשוט לא מאמין...
היא בהיריון!, או לפחות ככה היא אומרת. ואני אפילו לא יודע אם
זה ממני.

הכל התחיל בשבוע שעבר... סך הכל נסעתי לטיול קצר מהעבודה, גם
כן טיול -הייתי חייב, הלקוח התעקש.

"אתה חייב לנסוע לניו יורק. ליפשיץ אמר שהוא צריך אותך אצלו".
"בוקר טוב גם לך", עניתי לבוס שלי, צביקה. "מה הוא רוצה
עכשיו?, רק לפני חודשיים הייתי אצלו וסידרתי לו הכל"
"אני יודע, אסף, אבל אין מה לעשות, לקוח הוא לקוח. ולפי מה
שהוא משלם לא נראה לי שיש לך הרבה ברירה חוץ מלטוס לניו
יורק".
אבל הבטחתי לעירית שאני אהיה איתה... זה יום השנה שלנו. אולי
אני אסע בשבוע הבא? אין מישהו אחר פנוי? תשלח את אמנון. אני
בטוח שלא יהיה אכפת לו... הוא כל הזמן מתלונן שהוא צריך חופשה.
תוסיף לו עוד יומיים במלון ותחסוך לך את כל הקיטורים שלו למשך
שנה לפחות".
"מצטער אסף, אבל ליפשיץ ביקש אותך ורק אותך... זה רק
ליומיים".
"כן, ועוד יום נסיעה לשם ועוד יום חזרה לפה, ואתה יודע שאני לא
אוהב לטוס ביום שבת! זה כבר שבוע. עירית תהרוג אותי".

"אני לא מאמינה! אתה נוסע ביום השנה שלנו?, אני לא מאמינה על
הצביקה הזה. הוא יודע שזה יום השנה שלנו. אני לא מוכנה. תגיד
לו שישלח את העובד השני, איך קוראים לו, אמנון".
"אמרתי לו ואין לו בעיה עם זה"
"אז מה הקטע למה אתה מתעקש לנסוע?, דווקא ביום השנה שלנו?"
"זה לא אני ולא צביקה שמתעקשים. זה הלקוח מחו"ל, ליפשיץ, הוא
לא מוכן שמישהו אחר חוץ ממני ייגע לו במערכות."
"לא מעניין אותי! אתה לא נוסע!"
"עירית! את יודעת שאין לי ברירה".
" אתה יודע מה?! אם אתה נוסע אני עוזבת. אל תהיה בטוח שאהיה פה
כשתחזור".

"אני מצטער..."
"אני יודע שאת ערה. אולי תעני לי?"
"את יודעת שזו לא אשמתי".
"אני יודעת. אבל אתה לא יכול להאשים אותי שאני כועסת".
"את צודקת אבל אין הרבה שאני יכול לעשות בנושא".
"תראי... אני אתקשר אלייך משם, אני מבטיח, אל תדאגי. כשאני
אחזור אנחנו נחגוג כמו שצריך".
"אני סולחת".
"עכשיו אולי נבלה את הלילה האחרון שלי פה לפני שאני נוסע ביחד,
פנים מול פנים, ולא מול הגב שלך, למרות שהוא יפה ואני מת
עליו".

"עיריתי... בוקר טוב יום שנה שמח... אני יוצא. רק רציתי לנשק
אותך לפני שאני הולך".
"אבל רק ארבע בבוקר. איך אתה מסוגל לקום בכלל אחרי לילה כזה
סוער?"
"אין לי ממש ברירה. הטיסה בחמש ואני חייב להספיק להגיע לפני
כדי למצוא לך מתנה בדיוטי פרי".
"אני אוהבת אותך, אסף. שמור על עצמך".
"גם אני אוהב אותך, יפה שלי, תשמרי על עצמך בשבילי. אני יודע
שאני אתגעגע אני אתקשר אלייך בערב".

"אני לא מאמין על הליפשיץ הזה! עד שעה כזאת להישאר במשרד?!
עירית תהרוג אותי. אני מקווה שאני אספיק לתפוס אותה לפני שהיא
הולכת לישון".
"מה משיבון?! לפחות אני אשאיר לה הודעה.
אני כל כך מצטער שאני מתקשר כל כך מאוחר. ליפשיץ הבן זונה הזה
לא נתן לי ללכת עד שטיפלתי לו בכל הבעיות. זה פעם אחרונה שאני
בא לפה ולא מעניין אותי כמה הוא משלם!
בכל מקרה... מה שרציתי להגיד זה:
אהובתי. אני כל כך שמח שעברנו עוד שנה ביחד ואני כל כך מאושר
אתך. את הדבר הכי טוב שקרה לי ואני מקווה שנעבור עוד הרבה שנים
ביחד."
"אהה... כמעט שכחתי. יש לי הפתעה בשבילך! אני כבר לא יכול
לחכות לשניה שאני אראה אותך שוב.
אני מבין שאת ישנה. אז אני לא אגזים יותר מידי.
אני אוהב אותך! לילה טוב."

"מה אני עושה פה?! איפה אני בכלל?! מי זה הבחור הזה לידי?!
אני לא מאמינה שהשתכרתי ככה. הכל באשמת מיכל. למה הסכמתי לצאת
איתה?! הייתי צריכה לחכות לטלפון מאסף. אני מקווה שלא קרה כלום
שלא רציתי שיקרה".

"הלו..."
"בוקר טוב לך מטורפת.."
"מיכל! את חייבת לספר לי מה קרה אתמול! התעוררתי בדירה של איזה
מישהו שאני בכלל לא מכירה".
"את רוצה להגיד לי שאת לא זוכרת כלום מאתמול?"
"כל מה שאני זוכרת זה שחיכינו לטלפון מאסף ואת שכנעת אותי לצאת
כשראינו שהוא מתעכב".
"זה לא לטלפון. אני אבוא לאסוף אותך מהעבודה ואנחנו נדבר על
הכל".
"טוב, ביי"
"ביי"

"אל תגידי לי שאת לא זוכרת כלום ממה שקרה אתמול".
"שלום גם לך, ולא, אני לא זוכרת כלום מעבר למה שאמרתי לך".
"אני לא מאמינה".
"אז מי זה שהתעוררתי לידו ואיפה את היית?"
"אז ככה... אחרי שאסף לא התקשר יצאנו והשתכרנו. פגשנו את
אריאל, ההוא שהתעוררת לידו, ומפה לשם הגענו לדירה שלו ו..."
"אל תגידי לי ששכבנו...אני לא מאמינה".
"מצטערת".
"אוי אסף, מה אם הוא התקשר בסוף?"
"הוא בטח השאיר הודעה במשיבון אם כן, בואי נבדוק כשנגיע
הביתה".

"אמאל'ה. יש הודעה!"
"אז בואי נשמע אותה".
" אני כל כך מצטער שאני מתקשר כל כך מאוחר. ליפשיץ הבן זונה
הזה לא נתן לי ללכת עד שטיפלתי לו בכל הבעיות. זה פעם אחרונה
שאני בא לפה ולא מעניין אותי כמה הוא משלם!
בכל מקרה... מה שרציתי להגיד זה:
אהובתי. אני כל כך שמח שעברנו עוד שנה ביחד ואני כל כך מאושר
אתך. את הדבר הכי טוב שקרה לי ואני מקווה שנעבור עוד הרבה שנים
ביחד."
"אהה... כמעט שכחתי. יש לי הפתעה בשבילך! אני כבר לא יכול
לחכות לשניה שאני אראה אותך שוב.
אני מבין שאת ישנה. אז אני לא אגזים יותר מידי.
אני אוהב אותך! לילה טוב."
"תראי איזה הודעה הוא השאיר ותראי מה אני עשיתי. אני בגדתי בו.
הוא לא יסלח לי בחיים!"

"מיכל! את לא תאמיני! לא קיבלתי! אני חושבת שאני בהיריון!".
"את בטוחה?"
"אני לא יודעת"
"איחר לך פעם?"
"אף פעם לא היה לי איחור. מאז שאני ילדה קטנה אין לי בעיות עם
המחזור".
"מה תעשי?! מה תגידי לאסף? הוא חוזר מחר בבוקר לא?"
"כן. אני לא יודעת מה אני אעשה".

"אסף!!!"(חיבוק)
"את לא יודעת כמה התגעגעתי אלייך. הלילות היו כל כך בודדים
בלעדייך".
"גם אני התגעגעתי. מאוד".
"עירית?"
"כן, אסף"
"את אוהבת אותי נכון?"
"מאוד".
"והיית רוצה שנבלה את השנים הבאות של חיינו ביחד?"
"כן, למה?"
"אז את חייבת לראות את המתנה שקניתי לך. (כורע על הברכיים
באמצע הטרמינל ומוציא את הטבעת)
"תינשאי לי? אני לא יכול לחשוב על מישהי מתאימה יותר בשבילי
ואני רוצה לבלות את חייך אתך"
"ברור שכן".
" אני אוהב אותך".
"גם אני אוהבת אותך".

"אסף, אני חייבת לספר לך משהו".
"כן אהובתי, מה רצית?"
"כשלא היית פה, ביום השנה שלנו, חיכיתי וחיכיתי לטלפון. וכשלא
התקשרת, מיכל שכנעה אותי לצאת לבלות והשתכרנו ואני מצטערת אבל
בגדתי בך".
"מה?! אני לא מאמין שעשית את זה! איך יכולת?"
"אני מצטערת. השתכרתי נורא ואולי הכעס שלי על זה שעזבת ועל זה
שלא התקשרת, לא יודעת, אולי הוא דיבר, אני כל כך מצטערת. אתה
סולח לי?"
"נו אסף, תענה לי!".
"לאן אתה הולך?"
"אתה מתכוון לחזור?"
"אסף!!!"

"היי אסף, אני משאירה לך הודעה במשיבון כי אני לא מצליחה לתפוס
אותך:
לא הספקתי להגיד לך אתמול אבל אני בהיריון אבל אני לא יודעת
ממי.
זאת אומרת, אני חושבת שאני בהיריון, כי המחזור שלי מאחר והוא
אף פעם לא איחר.
אני מקווה שהתינוק הוא שלך. אני כל כך אוהבת אותך ואני כל כך
רוצה לבלות את שאר החיים שלי איתך"

"אני לא מאמין!!!"
"מי משאיר הודעות כאלה בטלפון?!"
"ככה אני צריך לגלות?!"

"הלו, עירית?"
"אסף? זה אתה?"
"לאן נעלמת?"
"תני לי להגיד את מה שאני רוצה להגיד ואחר כך תדברי".
"אני עדיין מנסה להבין איך יכולת לעשות לי את זה?! אני לא
מאמין שזה קורה לי.
מה אני אמור לעשות?! את יודעת שאני אוהב אותך!
ואם הילד שלי?! אני אנטוש אותו?!
אני חייב לו את זה. אני לא יכול להסתכן באיבוד של הילד".
"אסף?"
"מה?"
"חשבתי לעשות הפלה"
"בשום פנים ואופן לא!!!"
"אבל אני לא יודעת של מי התינוק".
"זה לא משנה! אנחנו נגדל אותו כאילו הוא היה שלנו".
"אני אוהבת אותך"
"מצטער, אני לא יכול להגיד את אותו הדבר כרגע"
"אני מקווה שאני אי פעם אוכל להרגיש כלפייך מה שהרגשתי".