ביום חמישי, ה6.10.05, אסר בית המשפט העליון על צה"ל להשתמש
ב'נוהל שכן', בו היה צה"ל משתלט על עובר אורח או תושב מקומי
בשטחים ומשתמש בו כמגן לכח הלוחם בפעילותו בכפר.


מול מתקפת טרור בת ארבע שנים
מול שריפה ברחובות וגופות ילדים
מול אובינו, פושעים, בלי חוק ומשפט
אבדנו גם אנו מנשמתנו מעט.
אך ביום חמישי, ניערנו ראשינו,
ביום חמישי התעורר מצפוננו
ויצאה בגאון מירושלים בשורה
שאיננו סדום, וזו אינה עמורה
נפסק דין ברור, שכולנו נבין:
"ישראל היא לא פלסטין.
ישראל היא לא פלסטין!"


וקראנו בקול נזיפה עדינה
לאלה המכפישים את שם המדינה,
למגיני האומה ומפקדי הצבא,
ישראל לא חוטפת בני ערובה.
וידע החייל המוצב בגדה,
בהביטו אל הדגל המתנוסס ברעדה,
שלמלחמתו יש ערך, ולמאבקו יש תמורה
ביתו אינו סדום, ואינו עמורה,
שאיננו בריון המשרת פריצים
שישראל היא לא פלסטין.
ישראל היא לא פלסטין!


שהחזון העברי שזרח בהירות,
שכבר הכריע עמים והביס כבר צבאות,
לא כבה מול שנים של טרור ושל רשע
עוד לא נספג חזוננו בחולותיה של יש"ע
מול מתקפת חמאס שכיוונה להקהות
את נפש העם ואת אור המצוות
מול פשעי הג'יאהד ומול אל-קאעידה גם
ישראל לא איבדה עוד צלם אדם!
מול אובינו נקרא, בקולות גאים:
'ישראל היא לא פלסטין!
ישראל היא לא פלסטין.'


והנער בעזה, שברחובותיו כנופיות,
שמנהיגיו לא שועים לו, ובלבו אין תקוות,
זה הנער יביט בעיניים כלות
על האומה העברית שסרבה לכבות,
על החייל העברי שגאון בעיניו,
על העם היהודי ששומר ערכיו
ובצער עמוק לעצמו ימלמל:
'פלסטין היא אינה ישראל.
פלסטין היא אינה ישראל...'