"עדיף לאהוב ולאבד, מאשר לא לאהוב כלל"
הוא קיבל הבטחה מחבר
היא לא כעסה, רק הודתה שפישלה
ואני בצד, במילותיו מהרהר

הוא:
"אנחנו יכולים לנסות לדחות את העתיד
אחנו יכולים למתוח את הימים על לוח השנה
אבל הגורל מחכה
אין מפלט מזה, זה בלתי נמנע"

אני:
הוא לא דיבר איתי מאז, 45 ימים
כשבא, בעיניו הדומעות נצנצו הכוכבים

הוא:
"עברו 45 ימים, הם היו כל כך טובים
אבל כל כך קשים, לא ציפיתי לזה בחיים
ועכשיו, כשעננים מכסים את הכוכבים
אופטימיות ותקווה נמוגים"

אני:
"אל תקבל הבטחות שנועדו להישבר
ואל תתן הבטחות שלא תוכל לשמר"

הוא:
"איך הסתכלנו יחד על הכוכבים, אני זוכר...
איפה היא עכשיו, ומה שלומה? אני מהרהר..."

אני:
"אתה עדיין אוהב, אך כך גם היא
אתה מתגעגע, וגם לה אתה חסר
אך הבט וראה, חבר
העננים מתפזרים, הכוכבים שוב זורחים
וגם מארץ רחוקה,
היא תשוב ביום מן הימים
ואולי אתה תחכה,
אל זה ייקח קצת יותר מאשר 45 ימים
וזכור, שאף אחד מכם אינו בודד
אתה רק צריכים להצליח להתמודד"

היא:
"אני עדיין אוהבת, וכך גם אתה
אבל ממשיכה ומתמודדת, וכך גם אתה
וזה קשה לי כי אני צריכה להסתגל
וזה קשה לך כי אתה צריך להישאר
אך תמיד יישאר לך הציור שלי על הקיר
ותמיד יישאר לי ממך איזה שיר
והלילה, הבט אל הכוכבים
וזכור, אנחנו אף פעם לא בודדים."


תודה לאייל גבל שסיפק השראה עצומה
לשיר הזה, ואף את חלק מן השורות שבו.