לא אהבנו אותו מעולם,
לעיתים חיבקנוהו בחוזקה,
לבסוף הטחנו אותו במיאוס אל החצר של רותי הזקנה בה קורעות את
הדממה יללות חתוליה המיוחמות.
את לובן עיניו ליקקנו בתאווה מרה, אולם זכות ותמימות נשארו הן
עד תום
מה גם שהכפשנו, עלבנו צעקנו
אך הוא בשלו זקף את גוו.
לכל יללת תנים הקזנו דמו וערבבנו אותו עם דמנו שלנו,
אולם דמו האדום סרב להיטמע בדמנו שלנו ואולי דמנו החוויר
במעט.
בסוף התחברנו ובכינו יחדיו |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.