ברגעים אלו, בלילות
כשאני יושבת לבדי
אני מנסה לעשות כל דבר
שיוכל להעסיק אותי
כל דבר שיסיט את מחשבותיי
אני מדברת
אני צוחקת
אני ישנה
אני עושה הכול
כדי לשכוח אותך-
נשבעתי שאצליח
אך גם כשהעייפות נוחתת
והעיניים שלי ואני במלחמה
אני מוצאת את עצמי, עדיין,
יושבת וכותבת לך
אני מנסה לברוח
להפחיד את המחשבות
והן מסרבות להסתלק
כל רגע שלנו ביחד
על מוחי מתעלק
כשאני מרגישה משועממת
זיכרונות של שיחות עולות
הן תמיד מצחיקות...
השיחות
תמיד מעלות חיוך על הפנים
גורמות לי להראות
צעירה בהרבה שנים
כל הקמטים נעלמים
העיניים מתעוררות אט-אט
הן כבר לא נלחמות
רוצות לראות עוד קצת
ואני נשבעת לעצמי
שלעולם לא אשכח
שאזכור הכול לעד
אאסוף את הזיכרונות
אחד-אחד, בד בבד...
ואני מרגישה חיה,
נושמת, מתעופפת, פוקחת את עיניי
שוכחת שנשבעתי
להוציא אותך מחיי |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.