המוזיקה
כאילו נשפה את המילים לאוזניי.
אחזתי בכנפי הצרעה ומשכתי, משאירה אותה תלויה באוויר, מפרפרת
עם רגליה דבוקות הזיפים, נאבקת להיחלץ מאחיזת הברזל שהייתה רק
אצבע לאצבע.
קסם.
נשארתי לבהות מספר שניות בגופה המתעוות לאחר שתלשתי את רגליה
ודקרתי את עיניה עם עיפרון חודים שבור שמצאתי מתחת למיטה.
הגוף מחוסר הגפיים נראה כחדק המנסה לשאוב כלום ונתקל בוואקום,
בטנה התעוותה מעלה ומטה, התגלגלה אנה ואנה עד כי כמעט ונכנעתי
לדחפיי וקרעתי את זו בחיפוש אחר מקור הלהט.
אחזתי את הכוס מעל לגופה המפרפרת בהיכוני להשמיטה על זו
ולגאולה מייסוריה...
עוד לא.
בזווית העין צרב אור בגל חום מתגרה. אספתי את ידידתי בכנפיה.
"אינני זקוקה לשתיהן כדי לאחוז בך..." תלשתי כנף, היא התנערה
מעט ונפלה על משטח השולחן, מסתובבת במקום בפראות עם כנפה האחת.
חייכתי למראה מופע הסדיזם הדמום והמגוחך שהשתרע תחתיי. הרמתי
את זו בעדינות והחזקתי את הגווייה החיה מעל לנורה הלוהטת,
קירבתי, והאצבע מעט שורפת, אך לא חם מדי... נושכת את שפתי
התחתונה בציפייה. קירבתי, ונראה כאילו הפסיקה זו לזוז.
<עקצי אותי עכשיו, פגר טיפש> קירבתי.
היא עלתה באש.
"פאק!" השמטתי את זו אל כוס גזוז ענבים שעמדה ליד כשנצרבה
אצבעי, נשמע צליל פצפוץ מתוק. <אסור לערבב חם עם קר> חשבתי
ובהיתי מספר שניות בגוש השחור המפורק שצף לו כעת בתוך המשקה.
"מה את עושה?" היא שוב נכנסה לחדר מבלי לדפוק.
מבטי זע לעברה בחטף. היא בוהה במבט מטופש.
"מתמטיקה... מבחן מחר."
"אני יוצאת, תשאירי את הדלת פתוחה בבקשה."
הנהנתי.