"ספר לי שוב את מה שקרה," אמר מר קופולו, השוטר הפדראלי.
מר עכגר: "אמרתי לך כבר מה קרה, יד ענקית ירדה עלינו מלמעלה
ושרפה את כל המקום."
"טוב, אז מהתחלה, מה קרה שם?"
הכול התחיל ביום חמישי ה-19 ליוני 2003, באותו יום פיתחתי
תרופה נגד איידס, אך לפני שהספקתי לבדוק אותה שמעתי דפיקות
בדופן העץ. מר צפרדעת יצא לבדוק מה קרה וכשחזר טען שזה צו
הריסה למנהרה שלנו, למחרת בבוקר כשקמתי, מר צפרדעת נעלם
והבקבוק עם התרופה המושלמת שלי נעלם גם הוא."
"אז מה שאתה אומר בעצם, זה שהיית על סף פריצת דרך בתחום
הרפואה."
"כן, אבל בגלל הבלבלה שנכנסנו אליה בערב הקודם, הייתי חייב
ללכת דחוף לשירותים ופתאום צלצל הטלפון, אז יצאתי בחופזה החוצה
ובגלל המהירות שכחתי להוריד את המים, קורה, לא???"
"כן, אני מניח, תמשיך הלאה."
"אז בטלפון היה מר ציפן שנתן לי מספר פקס לשלוח לו את הנוסחה
של התרופה שלי, אבל מכיוון שאין לנו פקס הייתי צריך ללכת לדואר
לפקסס, אבל לא ידעתי כמה זה יעלה, אך לפתע חזר מר צפרדעת ושאל
למה יש ריח כזה נוראי בבית, והיות והתביישתי להודות שאני זה
שלא הוריד את המים, האשמתי את מר פיל ורוד שמשתמש באופן קבוע
בשירותים שלנו, כי שלו מקולקלים... אך לפתע מר פיל ורוד הופיע
כשמאחוריו גברת עגבת. גברת עגבת ראתה שאנחנו עסוקים בשיחה
רצינית והריחה את הריחות וחשבה שגם השירותים שלנו מקולקלים אז
אמרה למר פיל ורוד שאין להם מה לחפש אצלנו במנהרה ושניהם
יצאו..."

בינתיים בחדר חקירות אחר, התחילה חקירתו של מר צפרדעת...
"אני מבקש שתחשוב על זה שוב, מר צפרדעת..." אמר מר קופולקו,
אחיו של מר קופולו.
"בשום פנים ואופן! בלי העורך דין שלי אני לא מוציא עוד מילה
אחת מפי," מר צפרדעת מלמל. "לא תשמעו ממני שום דבר על אירועי
ה-19 באוקטובר..."
"אבל אנחנו מדברים על ה-19 ביוני!" אמר בפליאה החוקר.
"אז גם על זה אני לא מתכוון לדבר!"
"רגע, אבל רשום לי בדו"ח שאתה עורך דין."
"באמת?! אהה, סליחה, אני מתכוון, ברור שאני עורך דין, אז מה
בדיוק רצית לדעת?"
"על אירועי ה-19 ביוני"
"אהה, אממממ... או-קיי, זה היה יום סגריר וא..."
"יום קיץ!"
"כן, בדיוק, זה מה שאמרתי, יום קיץ, טוב, אז אני בדיוק הייתי
בדנמרק ונ..."
"אין רישום ששהית בחו"ל בתאריך הזה."
"ברור, שאמרתי דנמרק התכוונתי ל... דימונה?"
"אתה שואל או אומר?"
"אני אומר, לא?"
"תגיד לי אתה."
"טוב, אז הייתי בדימונה ונפגשתי עם... בילי."
"מי זה בילי?"
"ביל קלינטון כמובן, אבל אני קורא לו בילי."
"הוא לא היה בארץ בתאריך זה."
"כשאני אומר נפגשתי, אני מתכוון, שדיברתי איתו בטלפון."
"נו??"

"אממממ... אפשר להתחיל מהתחלה?"
"כן, כמובן! הגיע הזמן באמת..."
"אז ככה, באותו היום המדובר מרשי ומר עכגר ישבו להם לתומם
במרכז לסחר בסמים... אהה... בעצם הם היו במרכז הקהילתי שנמצא
מול התיכון העירוני, שכפי שאתה יודע, מזכיר מאוד מרכז לסחר
בסמים ו..."
"ראו את מרשך ומר עכגר במנהרה."
"רגע התייעצות עם מרשי... (מספר התלחששויות פנימיות...) מרשי
התכוון למקיף מ' שהוא הרי נמצא למרגלות המנהרה. אז בעודם
מתנדבים לשמש כמדריכים לנוער במצוקה, הגיע אליהם אחד המקרים
היותר קשים: מר פיל ורוד מלווה באימו הדאגנית, גברת עגבת,
כ..."
"גברת עגבת היא לא אימו, היא חברה שלו..."
"כן, בגלל זה המקרה הנ"ל הינו מקרה קשה ביותר, אז באותו היום
בעוד שאני עוזר לנערים, ניגש אליי מר עכגר שרצה לפקסס קורות
חיים למשרד כוח אדם שלנו שם..."

"אני לא מבינה למה, אבל מר פיל ורוד התעקש ללכת אל מר עכגר ומר
צפרדעת באותו הרגע..." אמרה גברת עגבת בחדר חקירות שבקצה
המסדרון.
"מה את, גברת עגבת, קשורה לסיפור?" שאל החוקר.
"זה בדיוק מה ששאלתי את מר פיל ורוד כשהוא נכנס לביתם של מר
עכגר ומר צפרדעת."
"שאלת אותו מה את קשורה לסיפור?"
"לא, שאלתי אותו מה אתה קשור לסיפור!"
"אבל אני לא קשור לסיפור, אני רק החוקר ללא השם."
"למה אתה החוקר ללא השם??"
"רגע, רגע, רגע... אני החוקר כאן ולא את!! בקיצור, אני מוצא
אותך חסרת שפיות לחלוטין ושולח אותך ל'קן הקוקייה'..."

שלושה ימים אחר כך...

גברת עגבת רכשה מספר חברים חדשים ובניהם מר דוכיפרש, שעקב
הסנפת מנתר יתר של הרואין נדפק לו השכל והוא התחיל להשמיע את
הקולות הבאים: " קולולולולולו, קולולולולולו, קולולולולולו,
קולולולולולו..." ו-"שן קשת ענן..."

בחזרה שלושה ימים אחורה...

"פעם אחת אכלתי אבטיח וזה הכניס אותי לבלגאן אדיר, בעצם לא
אדיר אלא עצום, אתה יודע איזה כאב בטן קיבלתי? לא, מזלך, כי אם
אתה היית מקבל כאב בטן בכזאת רמה אז אני בטוח שאתה היית נופל
לרצפה ומתחיל לפרפר לי כאן והיו צריכים להביא לכאן אמבולנס,
אתה יודע איך עושה אמבולנס? מה אתה לא יודע?? מזלך שאני כאן,
אמבולנס עושה : 'וואנו וואנו, וויאו וויאו', איך לא ידעת??
טוב, אתה פשוט בושה לאנושות..." וכך המשיך שותפו לתא של טום
קרוז, "כאשר הוא הגיע וזה היה פשוט כאן, ואף אחד לא שם לב ואני
ממש לא מבין הכיצד, אולי אתה מבין?? נו, אתה מבין או שמא
לא?..."
"קרוז טום!", צעק הסוהר, "תורך הגיע! לחדר חקירות מספר ארבע,
עכשיו!"
"ציין את שמך המלא, בבקשה."
"טום קרוז."
"רשום לי כאן שם אחר, אתה רוצה לנסות שוב?"

"רוני ריבקין," אמר מר צפרדעת, "וחיפש את אישתו ניקול. רוני
כפי שאמרתי קודם, הוא גם מקרה מעניין."
"ומדוע זאת?"
"מכיוון שהוא חושב שהוא טום קרוז..."

"טום קרוז?! אני לא מכיר אף אחד בשם טום קרוז! וכשאני חושב על
זה, אני בעצם גם לא מכיר אף אחד בשם רוני ריבקין." אמר באותו
הרגע ממש מר עכגר למר קופולו.
"יש עדות שראו אתכם ביחד, משוחחים."
"גם אנחנו משוחחים ואני לא מכיר אותך."
"מר עכגר, אתה מוכן להפסיק לשחק משחקים?"
"איזה משחקים?" שאל מר צפרדעת בתמימות יתרה.
"שנינו יודעים שאתה לא מתנדב בשום מקום ולא עוזר לנוער במצוקה
ושאין בכלל תיכון מקיף מ'."
"מרשי שומר על זכות השתיקה."
"אז 'מרשך' הולך לכלא."
"ניתן לקבל רגע התייעצות קל, לדון בדבר עם מרשי..." (דיון
פנימי בין מר צפרדעת לעצמו), "מרשי רוצה להודיע לך דבר מה."
"ובכן?"
"מר עכגר עשה את הכול, אני מודה, ניסיתי להגן עליו, אבל הוא
הכריח אותי, אני אומר לך, זה הוא האשם."
"אז ספר לי שוב, את הכל..."

לאחר מספר רגעים בחדר החקירה של מר קופולו...

(צליל הטלפון שבר את אווירת החדר ומר קופולו ענה)
"כן... אהה... באמת... ובכן, זה משנה קלות את התמונה...
או-קיי, ביי. ובכן מר עכגר, נראה שהחקירה הקטנה שלנו הגיעה
לסיומה."
"למה?"
"כי חברך הטוב, מר צפרדעת, כרגע סיים להלשין עליך."
"מה??? אז תהיה בטוח שהוא מסר עדות שקר."
"למה?"
"מכיוון שאני לא הייתי בעל יכולת לבצע משהו."
"ולמה זה?"
"מכיוון ש... אהה... אנ'לא יכול לספר לך."
"אז איך אתה רוצה שאאמין לך?"
"אנ'לא יודע, אולי פשוט תסמוך עליי בגלל שאני כל כך מסכן כי אף
אחד לא יודע למה אני יותר דומה, לעכבר או לקקטוס?"
"תראה, תבין, אני לא משרד הרווחה, אני מר קופולו, אף.בי.איי.
ואתה עדיין נמצא תחת אזהרה וכפי הנראה אתה גם זה שיישא
בתוצאות!"
"אל תפנה אלי בטון כזה אדוני, רק תזכור, אני לא חבר שלך ואני
לא יודע מאין קיבלת את החוסר נימוס הזה."
"וואו, תירגע, אל תשכח מי נמצא באיזה קצה של החכה."
"אתה אחרי הכל עובד על עצמך שאתה עובד, כי אחרי הכל אני עושה
את כל העבודה האמיתית, ואתה יודע למה? כי יש לך מלא טעויות
ואני צריך לחזור אחריך."
"זהו, נמאס לי, אני הולך, ביי ושיהיה לך יום טוב אדוני!"
"אב..."
"אמרתי שיהיה לך יום טוב אדוני!!"
ומר קופולו הלך והשאיר את מר עכגר להתבוסס לו לבדו, כך עבר לו
יום ועוד יום ומר קופולו הוכרז כנעדר, עד שלבסוף הוחלט לשלוח
צוות חיפוש והצלה, ולאחר כחודש הוכרז חוקית כמת.

כמה ימים קודם להכרזה...

"תזכיר לי שוב לאן אנחנו הולכים?" אמר מר עכגר למר צפרדעת.
"אנחנו הולכים לשאול את מר פיל ורוד היכן מר קופולו."
"למה, שוב פעם?"
"כי הוא טלפאת ולכן הוא יכול לדעת היכן הוא נמצא."

בינתיים מר פיל ורוד גר לו באוהל מחוץ לבניין העירייה, מכיוון
שהעירייה הרסה לו את הבית עקב אי תשלום ארנונה. הוא חשב לעצמו:
"אני חייב לנקום במר צפרדעת ומר עכגר על זה שלא שילמו לי על
השתתפותי בסיפור 'מעשה בינשוף' ובגללם לא היה לי כסף לשלם את
הארנונה."

"הנה הוא, הגענו אליו בסוף." אמר מר צפרדעת.
"שלום לך מר פיל ורוד, אני רואה שהגדלת את האוהל שלך, יפה יפה,
ואפילו למדת לעשות את הצרכים שלך בחוץ."
"שלום גם לכם."
"יש לנו שאלה אליך..."
"אל תגידו לי... אממממ... אתם מחפשים את מר קופולו, נכון?"
"כן."
"ואתם רוצים שאני אמצא אותו, נכון?"
(בהתלהבות) "כן!"
"אז תנו לי רגע, זה קצת קשה..."
מר פיל ורוד חשב לעצמו, "מר קופולו נמצא כרגע באיים הקריביים
לאחר שהפך להיות פיראט עם רטייה ורגל מעץ, הוא השתיל לעצמו קרס
במקום יד וקנה תוכי, אבל אני אגיד להם שהוא תקוע אי שם בהרי
ההימלאיה וזה יהיה רגע הניצחון שלי, חי חי חי חי.
"...הוא נמצא בהרי ההימלאיה," חי חי חי, "והוא נמצא שם, תקוע
ומסכן." חי חי חי.
"רב תודות!" אמרו מר עכגר ומר צפרדעת ויצאו מיד להרי ההימלאיה
לחיפושים וכאשר מר קופולו הוכרז כמת, הוכרז עליהם כנעדרים.