אבדתי בין
השמש והדובה הגדולה
הפסיפיק והאיים
בין ליקוי חמה אחד
למשנהו.
שירת הזמיר תמתק כתמיד, עלי השלכת ירשרשו חרישית
החורף ישדר אותותיו.
מיתרי נחושת יפרטו בעוצמה,
הים יקצוף וישאג אל היבשה הזהובה
ואני לעולם
שותקת.
והיכן נעלמו עקבותיי בין
תווים שבורים, שפתיים סדוקות
בין דמעה יבשה בזווית העין,
בין קרני ירח, כתמי דם
ואנשים אהובים.
31.10.05 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.