בראש ובראשונה, הוא יעמוד על הר, או ישכב מתחת לכוכבים.
הוא יחווה מן רגע כזה, שהוא יודע, והמשמעות שלו בעיניו גדולה
ממנו, היא לא משהו שנוצר אצלו, אלא משהו שהוא ראה פעם שמע פעם
וייחס לה משמעות קסומה. ואז כשהוא יחווה את הרגע הזה והוא יקח
נשימה עמוקה, הוא ירגיש שהוא נושם וחי רגע מופלא. תיהיה רכות
של קור הרוח . הוא מרגיש רגע נקי ממחשבות, חוץ מהמחשבה על כל
מה שמסביב,הכל רחוק  ואין פרט אחד שגובר על רעהו, זוהי
השתלבות מרגיעה של הנוף ליצירה שמימית אחת ומושלמת. ובחשכה עוד
יותר. האורות  הקטנים מן הנוף שלפניו, הירח שם למעלה אינו
מוציא ציוץ, כל פרט בנוף מקבל הקדשה שווה של מחשבה ושל טעימה
.
זוהי תחיית הרגע בפעם ה...אין לדעת.
"אח..." הוא נאנח  ויש לו חיוך של רוגע על הפנים חיוך של
שלווה. לא שהכל טוב בעולם פתאום אלא שהרע נמוג והטוב משחק
עכשיו תפקיד אפילו לכמה רגעים . הכל קל על ראשו, ועל פניו הרוח
הקלילה.
והוא עומד שם לבד הוא יכל לדמיין את עצמו עומד שם כחלק מצמד או
מזוג, אבל לא רצה לראות בריאה אחרת לצידו גם אם היפה בנשים.
אולי בעצם רצה, אבל לא באותו הרגע מעט אחרי , היה מוכן בהחלט
שאדם יצטרף - זכר או נקבה. יכול לדמיין סיטואציה בה שניהם
שוכבים על הקרקע, כמו שנהוג ברגע מסוג שכזה. מניחים את הידיים
מאחורי ראשיהם וצוואריהם.
אז אם היה מביט לרעהו היה רואה את אותו החיוך , אצל בן אדם אחר
ושונה, אבל באותו הרגע, כולם נעשים למישור אחד. זוהי
המופלאות.
וכל תנועה כזאת היא תנועה שיש בה משמעות מופנמת כזו. לא לשם
הסביבה אלא לשם האדם, הוא מרגיש שהוא משחק תפקיד כחלק מהרגע.
ואם יביט הצידה יראה אדם אחר, או אישה. עדיף אדם אחר כי אם זאת
אישה אז מהות הרגע משתנה, נגדיר רגע זה כרגע בין חברים האישה
תחכה לאדם בבית, וכשיחזור יפרוק את הרגע הזה עמה.
זהו אכן רגע רומנטי, הוא מכיל את כל הסמננים הרומנטים חוץ מבת
הזוג.
לרגע הזה יש מנגינה, והיא מתנגנת בקול או בשקט אך היא מתנגנת,
זוהי נגינת הטבע והעולם, הנגינה הראשונית ביותר, המנגינה
המופשטת ביותר.
וכשהרגע נגמר, והופך לזיכרון, הוא נכנס לתיבת הזכרונות מסוג
זכרון זה.וישאר שם אולי לנצח.
יש כמה רגעים כאלה, שינתן לדמיין. רגע כזה קשור קשר עמוק ביותר
לגובה. לפער, לנגינסה גדולה באדמה, ומילים אחרות קצה צוק או הר
המשקיף לעמק שמלפנים.
הרגע יכול להיות סוער הרבה יותר, קצה הצוק אכן מסמל איזה שהוא
קצה צוק אליו הגיע האדם , הוא מגיע אל קצה הצוק בצרחה נוראית,
של כאב של אכזבה, של אהבה. ובאותו רגע האדם נהייה אחד עם הנוף
גם כן .

הרגע יכול להתרחש גם במגרש ילדים קטן, עם ספסל ונדנדות וירח
מעל.
ועץ או שניים ושיח. והכל סגור במסגרת קטנה המתאימה לגודלם של
הילדים שיום למחרת עם זריחת השמש יגיעו לפארק להעביר את זמנם.
ואיש , במיוחד הילידים אינם מודעים לטביעת רגלו של רעהו. אין
הם יודעים מי היה כאן קודם ומי יהיה. כל אחד ממלא את תפקידו.
אין עבר אין עתיד יש הווה.