בדידות כה רבה
בלב אחד
בדידות סופית
שלא תמה, לא תמה.

ואת הלכת ממני
הלכת רחוק לאופק לא נודע
ולמה, למה זו כזו חידה?
שונא לאהוב כשלא מבין
שונא לרצות דבר שלא יהיה...
שונא לדעת, שלא תהיי
לא תהיי שם, כשאצטרך.

אז עכשיו אחרי שהכל נגמר
עכשיו שאין מוצא ואין דבר..
אנ'לא מצפה שתחזרי... אני לא רוצה עוד שום דבר,
מלבד זכרון מתוק בליבי,
שישאר עד תום ימיי, בלעדייך.

ושוב אני, בלילות לבד חולם
שוב רוצה להתבודד
שוב ללא היסוס
את הכדור לוקח
ושוב בורח

והזיות, כל כך הרבה
הזיות עוטפות בלילה קר, כחול
ואין לי מוצא מכאן, אין לי לאן

אז עכשיו... עכשיו כשלא נשאר
עכשיו אחרי שהכל נגמר
עכשיו שאין מוצא ואין דבר
אנ'לא מצפה שתחזרי.
אני אפילו לא רוצה שתזכרי
תני לי את השקט, השקט הסופי.

מלבד אותה אהבה
מלבד אותו רגע של התחברות שקטה
מלבד אותה מריבה
מלבד כדור שלעולם נשאר
אין יותר דבר?
אז מי אני בכלל?
מי אני אם איני אני בראי?
כשתהיה לך התשובה
הוציאי אותי מהחדר
לאור שתמיד יישא, למרחקים אדירים
של תמימות, של תמימות טהורה.