תביאו לו בקבוק של מים וכסא
שיחיה ויעשה
את מה שלא עשינו אנו
טלוויזיה שדלוקה על המפה של תל-אביב
סירנות ברחוב וחושך מסביב
חתול שמיילל את הסיפור שלנו

יום שישי בין השמשות, שקיעה
אל מול בתים של אבן
ים תיכון רגוע
סינור על המותניים, עיתוני שבת
פזורים, מספרים על הפיגוע
ועל געגוע
לרגעים האחרים

תביאו לו שני כיסאות ודף ועט
לשאת וגם לתת
הכדורים עוד שורקים מעלינו
ויונה אומרת שזה חודש מת
ואין לקוחות, יש
רק השלכות על
ההבטחות, אז מה לפחות פה הבאנו

תגריל עוד כרטיס, לא צריך להטיס
כל תייר פוטנציאלי לכאן
הפיפסים ברדיו כל שעה עגולה...
מקפיצים אמהות, אלפים ומאות
שרצים, נוהרים, מתרוצצים
אך לאן? לאן?

יום אחר יום, כל שנה כל השנה
וללא הבנה
שוקולד מתוק על שמלה לבנה
מוכתמת בדם המדינה

נכון, יונה היא מודה
שזה היה ככה-ככה גם לפני שנים
הם יגיעו, כך היא מקווה
הרגעים האחרים

יום אחר יום...

וזה קשה לנו וזה ממש לא נוח
וזה קשה מאוד להתפייס, ללמוד לסלוח
לא נבין, אנחנו לא נבין
וזה קשה לנו
וזה קשה לנו
וזה קשה לנו
אבל אנחנו מנסים

כי יום אחר יום, כל שנה כל השנה
וללא הבנה
שוקולד מתוק על שמלה לבנה
מוכתמת בדם היונה