נעמי אטשטיין / זכוכיות שבורות |
כשבא כסליו
עולים בעיני זכרונות מלוחים
איך היינו מטפסים על הרים
אחרי גשם
שסחף את האדמה
וזאת פשטה בגדיה והפכה ערומה,
אז
במגפים שחורים
היינו רצים על הגבעות
ואוספים שברי זכוכיות צבעוניות
של כלים שבורים
וזה היה כמו אוצר
איך היינו אז.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|