ס
                                              או
                                       'התחלה'
                                              או
                      קיצור של קיצור של תולדות הזמן
                                              או
      הסופר עם השם ההולך ומתארך וספרו ההולך ומתקצר

א.י.נ. התחיל את הספר, שהיה בו-זמנית הראשון והאחרון שלו,
ברגע קסום. ממש עם כתיבת האות הראשונה שקעה השמש מעבר לאופק
במקום אחד, ובו-זמנית, במקום אחר, חצתה את האופק בזריחתה.

א.י.נ. הבין שהמעמד מחייב אותו ליצירה נצחית. הוא הדליק נר
ריחני ומזג כוסית יין והעמידם לצד מקלדת מחשבו הנישא. אצבעותיו
יצאו לדרך. במקביל החלו מלים מופיעות על המסך לאמור:

"כל המביט בגלובוס יבחין בהתאמה שבין החוף המערבי של אפריקה
לחוף המזרחי של אמריקה. נראה כאילו שתי יבשות אלו אמורות
להתחבר, כשני חלקי פאזל.  אבחנה זו, שלא יכלה להתקיים טרם גלוי
אמריקה, נמנמה במשך מאות שנים, עד שרמת הדיוק של המפות הבליטה
אותה. גיאולוגים חקרו ומצאו שניתן לדמות את היבשות לפלאטות
המשייטות על ים של חומר סלעי מותך, והן (אפריקה ואמריקה) אכן
היו פעם יבשת אחת, והן אכן מתרחקות זו מזו. הם גילו גם
שהחתימות המגנטיות של שכבות הסלע השונות מצביעות על כך שאחת
לכל כמה מאות אלפי שנים, כדור הארץ משנה את הקוטביות שלו.
כלומר צפון הופך לדרום ודרום לצפון.

באחת החפירות גילו הגיאולוגים מערה פרהיסטורית ובה אלפי לוחות
אבן עליהם חרוטים סימנים בכתב עתיק ובלתי מוכר. רדיולוגים גילו
שאף הלוחות מגלים סימנים של חילוף קוטביות. הם גילו שחלק מן
המלים שעל הלוחות השתנו עם השנים: זוגות מילים, לא בהכרח
סמוכות זו לזו, התחלפו ביניהן, ולאחר מאות אלפי שנים התחלפו
חזרה, כל זאת ללא מגע יד אדם. בדיקת מרקם הלוחות סביב המילים
שהתחלפו העלתה שפרודות החומר האבני של הלוחות הסתדרו מחדש סביב
האותיות ה'חדשות', כך שניתן היה למצוא רק רמז לאותיות
ה'ישנות'.

המפענחים נעזרו בטכניקות מתמטיות וסטטיסטיות של מפצחי צופנים.
עקב הקושי לתרגם כל מלה ומלה מחד, והרצון לרוץ קדימה מאידך
הציעו לעיתים החוקרים מספר גרסאות (מופרדות על ידי הסימן =)
לגבי הכתוב על לוח זה או אחר. לעתים הגרסאות היו קרובות זו לזו
ולעתים היו שונות במידה רבה. במקרים שבהם לא הצליחו החוקרים
לתרגם מלה אך מצאו שהיא חיונית לרציפות הטקסט, הם כתבו במסמך
התרגום את המלה כלשונה, כלומר כפי שהיא מופיעה על גבי הלוח.

היה צורך לארגן את הלוחות בסדר הכרונולוגי של כתיבתם. בהמשך
התברר שסדר זה אינו בהכרח מתאים לסדר של הספור אותו הם מספרים.
אך משהצליחו לסדר את הלוחות הראשונים, החלו לפענח אותם והפרישו
צוות נפרד שימשיך למיין את יתר הלוחות. כאן המקום להביא את
תרגום הלוח הראשון, פרי מאמציהם של החוקרים:

''Him התינוק=האל-הכול-יכול, ישן בעריסתו. שנתו נמשכת
לנצח.
זמזום טורדני מעיר את Him משנתו. עיניו נפקחות. זהו יתוש קטן
שבא לעוקצו. Him עוקב אחר היתוש, בעיניו, ללא ניע, ופתאום
מוחץ אותו במחי כפיים."

ראוי לציין שרק לוח ראשון זה ועוד לוח אחד, האחרון, כתובים,
בתרגום כבמקור, בזמן הווה, בניגוד לכל יתר הלוחות, הכתובים
בזמן עבר או עתיד. פרשנים מייחסים להבדל זה חשיבות רבה
ומסבירים שעד אותה יקיצה לא קרה כלום ולכן לא היו עבר ועתיד
אלא רק הווה נצחי.

עם הזמן, בהתארך המחקר עוד ועוד, נדרשו החוקרים לתמצת יותר
ויותר את תוצרת מחקרם. הגרסה המתומצתת הסופית של הלוחות
הראשונים היתה התאור הלקוני הבא: 'Him מחא כפיים פעם אחת, מחץ
את היתוש, ומן הרעש הנורא נוצר העולם'. במזכרים שהועברו בין
חוגים מקורבים כונתה גרסה זו כך:

'The Theory of the Bug Bang'

פיזיקאי בריטי מפורסם זיקק את התיאוריה מכל סממן דתי והרצה
עליה בפני גדולי האקדמיה. אך בגלל bug במחשב שתרגם את תנועות
גרונו המשותק לקול סינטטי, זכה הציבור הרחב להכיר את התיאוריה
בשם שונה, כפי שהופיע, למחרת ההרצאה המפורסמת, בכותרות
העתונים:

'The Theory of the Big Bang'

תמצית תיאוריה זו, היא שהיקום נוצר מפיצוץ של נקודה שהכילה
את כל החלקיקים שביקום. בעקבות הפיצוץ, החלקיקים הולכים
ומתפשטים במהירות אדירה. הסברות לגבי ההמשך הינן, בהפשטה רבה,
שתיים: הראשונה טוענת שההתפשטות היא במהירות קבועה או הולכת
וגדלה כך שהיקום ימשיך להתפשט לעד. השנייה, המועדפת, מדברת על
מהירות התפשטות שתלך ותקטן עד שתגיע לאפס, והיקום יתחיל לקרוס:
תתחיל התכנסות, שמהירותה תלך ותגדל עד שכל החלקיקים יתמקדו
חזרה לנקודה אחת כבתחילה."

א.י.נ. הסיר את משקפי הקריאה. הוא החליט על הפסקה מתודית.
בסיפורי הבריאה, עליהם גדל, הוא חש כי הבורא לא השקיע די מחשבה
לפני כל שלב, אלא רק אחרי, אם בכלל. כאילו היה עסוק בדברים
אחרים. הוא רצה לתת לו הזדמנות לתכנן קדימה. א.י.נ. נפנה לעסוק
בנושא אחר: שמו שלו נראה לו סתמי מידי. שלוש אותיות שאחרי כל
אחת מהן נקודה. הוא הרהר בכך, בוהה במסך. הוא גשש בידיו על פני
השולחן, תר אחר משקפיו שהוריד. 'אה! יד! נר!' הוא צרח, כאשר
ידו נכוותה  בעברה מעל להבת הנר.

'יפה', הוא חשב, מאמץ מיד את הגישה הרואה את חצי הכוס המלאה
ואת שמו החדש שהגה זה עתה. אחרי ההתלהבות הראשונית חזר אה! יד!
נר! למלאכת הכתיבה:

"אחרי ההתלהבות הראשונית מהצלחתם, כאילו על פי אות מגבוה,
שבו החוקרים למלאכת התרגום:

"אחרי שמחץ את היתוש, Him גילה עיסה לוהטת המדביקה את כפות
ידיו זו לזו והחל משתעשע בה, (גרסה א: מקרב ומרחיק את ידיו,
נהנה מן הדביקות והצמיגות של החומר המבעבע = גרסה ב: משחק בגוש
הסמרק בין האגודל לאצבע המורה).  הוא החל מסובב את ידיו זו מול
זו, לש את העיסה לכדור שהלך ותפח ומלא את ידיו. הכדור היה פולט
גושים בוערים של עיסה רותחת מבליטות שנוצרו בו, עד שדמה לכדור
אש.

כאשר Him הפריד את ידיו כדור העיסה החל להתקרר. Him גילה
שהכדור אינו אחיד. חלק היה יבש והשאר היה נוזלי. הוא אמר
לעצמו: 'יבש, אה? ומה אם לחלק הנוזל נקרא...' וכאן חסרה לו
המלה שתתאים והוא נשאר עם ה'מה אם...'. הוא המשיך לשחק עם
ה'יבש, אה?' וה'מה אם...', עד שה'יבש, אה?' נשבר לחלקים שהלכו
והתפזרו על פני ה'מה אם...'."

שתי הפסקאות הללו הן התוצר המזוקק של עבודת נמלים אדירה, עם
גרסאות רבות, עדכונים, תיקונים והשערות ופשרות. 'מגדל' החומר
המתורגם הלך וגבה וראשו הגיע לשמים. רבו הבלבולים שנוצרו עקב
הקושי לתרגם את הטקסט העתיק לשפות העמים השונים. התרגום הפך
לנושא פוליטי, שבו בני הלאומים השונים מוצאים את הדרך להשפיע
על התרגום לשפתם כך שייווצר דמיון, ולו למראית עין, לדתם הם,
וכך יוכלו לטעון שהם הם יורשיהם של חורטי הלוחות, הם הם בני
הדת העתיקה ביותר, המקורית. סביב ויכוח זה פקד את העולם גל של
מלחמות דת.

גם טעויות תמימות לא חסרו. חלקן הווה בסיס לדתות חדשות ללא כל
קשר למקור שהופיע על גבי הלוחות. המושג 'מחיאת-הכף האחת',
למשל, כפי שהופיע במקור, התגלגל ל'מחיאת הכף-האחת', והווה אבן
יסוד בתורת הזן בודהיזם, מדיר את שנתם של תלמידי זן רבים."

אה! יד! נר! חש כי שמו האניגמאטי דורש טפול. הוא רשם אותו על
פתק, בכתב ידו הפרוע, מחליף כל סימן קריאה בגרש, כיאה לשם
מקוצר: ' אה' יד' נר' '. נראה הרבה יותר טוב. הוא סגר את הפתק
במגירה, להמשך טפול, והמשיך בכתיבתו:

"הקטע הבא היה בעייתי למתרגמים. חלקים שלמים מן הלוחות היו
שבורים, בגלל רעידת אדמה שפקדה את האזור אלפי שנים קודם לכן.
הם נאלצו להישען על ניסיונם שנרכש מן הטקסט שפוענח עד כה,
ושיטה כזו מזמינה, כידוע, טעויות. התוצאה נראתה כך :

"גרגרי עיסה רבים דבקו באצבעותיו של Him. על מנת להסירם
הוא חכך את ידיו זה בזה, יוצר מהם גלילים דקים. את אלו שירדו
בקלות הוא הדביק לכדור העיסה, מעוגנים למקומם. הם מיד החלו
מצמיחים משטחים ירוקים על פני הכדור. על הפרורים שדבקו לידיו
ביתר עקשנות הוא נאלץ לנשוף בחזקה, שפתיו הבשרניות מפרפרות
בקול גדול ('פרררררואורררררבו'), מעיף אותם מעל ידיו. הם
התפזרו באופן מקרי על פני הכדור, ומיד החלו מבצעים את שנצטוו:
פרים, ובמיוחד רבים, זה עם זה.

פיסת 'יבש, אה?' היתה מונחת בחצי התחתון של הכדור, מוקפת כולה
'מה אם...'. גלים גדולים השתברו על חופיה, כל גל מבריח את
החיות שהתקרבו לחוף מתוך סקרנות. הן היו נסות בדילוגים גדולים
על רגליהן האחוריות החזקות, נושאות איתן, בכיס שבבטנן, את
גוריהן.

Him ראה, ממרום מושבו, נקודה קטנה רצה על החוף. הוא קרב את
הכדור אל עיניו להיטיב את מבטו. היה זה אחד ה'פרואורבו', שנפנף
לעברו במקל קצר, שטוח ומעוקל ואמר:  ' ello, 'im' '. וישמע
Him את השם שהפרואורבו העניק לו, וירא כי טוב ויאמץ את שמו
זה החדש.

הפרואורבו זרק את המקל לעבר אחת מן החיות. המקל עף, מסתובב
סביב עצמו במהירות, החטיא את החיה ופנה לאחור וחזר לידיו של
הזורק. בזריקה הבאה ello, 'im' כבר היה מוכן ותפס את המקל
במעופו. הדביקות של העיסה נתנה לו רעיון איך לשכלל את המקל
כמתנה לפרואורבו. הוא לקח מן הכדור גוש קטן, מן החלק העיסתי,
וכיסה בו את המקל. כך אחרי הפגיעה החיה תדבק למקל ותחזור איתו
לזורק. הוא כוון אל אחת מן החיות אך לא העריך נכונה את עצמת
הזריקה. המקל טס קרוב לפני האדמה במהירות עצומה, והלך והתרחק
והלך ונסק לשמים עד שנעלם מן העין."

הצוות לא היה מרוצה לגמרי מתרגום זה. כל עניין הבומרנג נראה
חשוד ולא היה ברור מה לזה ולבריאת העולם."

בהפסקה זו הוציא אה' יד' נר' את הפתק מן המגירה, להתענג שוב
על מראה שמו: 'אהו ידי נרי'. זה נראה לו קצת שונה ממה שזכר, אך
לא היה לו זמן להתעכב על כך :

"התחושה הייתה שהמקור עשיר בהרבה יותר פרטים טכניים שאבדו
בתרגום. אך הם נאלצו להסתפק בזאת לעת עתה ולהמשיך במשימתם:

"המקל שנזרק לשמים היה חוזר לפרקים, מאיר באור חוור את שמי
הלילה. כוכבים קטנים היו נדבקים אליו לזמן מה במעופו, גורמים
לו ללבוש ולפשוט צורות, פעם צורתו הראשונה, פעם חצי עגול ופעם
גוש עגול מלא."

תעלומת הבומרנג מתחילה להתבהר."

אהו ידי נרי המשיך לחפש משמעות. הוא בדק אילו אותיות ניתן
להוסיף. אחרי מספר נסיונות הוא הגיע לצרוף הבא: 'אהוב ידיד
נרים'. בשלב זה הוא התחיל לשאול את עצמו לאן כל זה הולך:

"הם המשיכו ביתר שאת, דולקים בעקבות כל רמז אפשרי:

"הופעת הגוש הבהיר בשמי הלילה הייתה מפחידה. ה'מה אם...' היו
נקווים כולם לאגן אחד ומתרוקנים מכל אגן אחר. טקסי פריון היו
מתקיימים סביב מועד הופעת הגוש. עם הזמן, החל הגוש להופיע
באופן יותר ויותר סדיר, כמעט בכל לילה. במקביל נרגעה תנועת
ה'מה אם...' בין גושי ה'יבש, אה?' השונים."

תעלומת הבומרנג נפתרה."

גברת נ., שהייתה מחטטת בהחבא בניירות בעלה, נתפסה לשמו ההולך
ומתארך, ובאחד מויכוחיהם, כשרצתה להעמידו על מקומו, פלטה בטעות
את הכינוי הציני שהדביקה לו, בינה לבין עצמה, בסיוע אותו חוש
המאפשר לנשים לראות מעבר לעיקול במורד הדרך בה צועדים בעליהן:
'ידידי, אהובי, נרומם'. פליטת הפה התקבלה בשמחה על ידי בעלה,
למרות ששיבשה את סדר השמות. להפך: הוא ראה בכך אות לכיוון חדש
ביחסיהם. הוא הראה לה את המשך כתיבתו:

"הזמן התארך עוד ועוד. הופעל לחץ על הנהלת הפרויקט לסיים תוך
תשעים יום את המחקר, למועד פרישתו של היושב-ראש. ההנהלה העבירה
לחץ זה הלאה, לצוות המדענים הראשי. נעשו ניסיונות שונים להגדלת
הפריון. לא ניכר שינוי בקצב. איכות החומר המתורגם נותרה
כשהייתה. שתי הגרסאות הבאות שונות זו מזו טכנית, אך הצלילים
הצורמים שברקע דומים, ומדברים בעד עצמם. גרסה א':

"העולם הלך ונעשה מקום של חטאים ומזימות ודברים רעים הנעשים
בחושך. בלילות חורף ello, 'im' היה מוחה כפים בפתאומיות.
הבזק האור המסנוור שנוצר היה מאיר את שמי הלילה להרף עין שבו
היו קופאים לנצח תמונותיהם של החוטאים, בשעת מעשה."

בעל גרסה א', התברר, היה צלם חובב. להלן גרסה ב':

"העולם הלך ונעשה קלחת רוחשת ומבעבעת, עם כל פעילויות
פרואורבו ומלחמותיו. הזמזום שהתחיל את הכול לא פסק אלא, להפך,
הלך והתחזק. ello, 'im', שהזדקן בינתיים, המשיך למחוא כפיים
חלושות, מחפש את היתוש, מנסה להפסיק את המטרד. מאור עיניו גם
הוא נחלש, כך שלא היה מצליח למעוך את העולם במחי כף. הוא היה
פוגע על יד. מחיאות חלשות אלו היו מפחידות את הפרואורבו בקולן
המתגלגל מקצה השמים לקצהו."

כולם הסכימו על נוסח הקטע הבא:

"מכיוון ש ello, 'im' הלך ונחלש, הוא הפך מדי פעם את ידו
הימנית, החזקה, שהתעייפה יותר, ליד שמאל, ואת השמאלית לימין,
להשוואת המאמץ. יחד עם ידיו של ello, 'im', כל ה'ימין'
וה'שמאל' בעולם התחלפו, וכך גם כל הניגודים האחרים. כל חילוף
כזה גרם לעולם ולכל שוכניו בלבול רב."

במוחו של הגאון התורן בהנהלה צץ רעיון בהשראת החומר המתורגם:
הוא החליף בין צוותי המדענים, כך שהצוות הראשי הפך למשני
והמשני לראשי. החילוף גרם לפרויקט ולכל חוקריו בלבול רב."

ידידי אהובי נרומם חש ששמו אינו ברור דיו. האם, למשל, יש
לבטאו במלרע או במלעיל? רגע! את המלה 'מלעיל' יש לבטא במלרע או
במלעיל? אולי צליל תנכי יעזור? האות שהוסיף התאימה לשלוש
המלים. הוא ראה בה אות משמיים: 'ידידיה אהוביה
נרוממה'. גם האות הבאה  ב'אלף בית' התאימה: ידידיהו
אהוביהו נרוממהו.

התוספת השווה לשלושת השמות החלה מאבדת את קסמה כשהגיע לאות
הבאה ב'אלף-בית'. ולמה רק עברית? מה רע בלועזית? או סימנים
מתמטיים? הוא החליט להיות חיובי, ולתת לשמו צליל שיהיה
בו-זמנית מודרני ועתיק: ידידיהוx אהוביהוs נרוממהו+.
'בכלל', הוא אמר לעצמו, 'מה הקטנוניות הזו, כל פעם אות אחת? מה
רע בשתי אותיות? או שבע?' ברגע זה הוא ידע שהתוספת הבאה תיתן
לו תחושה של שובע, של נוכחות. הוא המשיך בכתיבתו:

"הנבחרת, שעסקה בפענוח, עמדה בפני דילמה קשה: החלו להופיע
סימני התפוררות בלוחות. החשיפה לאוויר החופשי, אחרי אלפי שנים
במערה הסגורה, גרמה לנזק גדל והולך. התברר שהתופעה פוגעת בצורה
חזקה יותר דווקא ככל שהלוח מתאר אירועים מאוחרים יותר. ההנהלה
הגיעה להחלטה המתבקשת: חברי הצוות הזוטרים ימשיכו לתרגם את
הלוחות בסדר עולה, והותיקים  בסדר יורד, החל מן הלוח
האחרון:

"הפרואורבו המשיכו להעיף חפצים מוזרים שהלכו והשתפרו ביכולתם
להתרחק מן הכדור ולחזור אליו בשלום, או אפילו להגיע עד לגוש
החיוור הלילי ולחזור משם. הם גם החלו מייצרים חפצים, מוזרים
עוד יותר, שהיו שולחים לכוון השמיים וגם זה אל זה, חפצים
שבחזרתם לכדור, או בפגיעתם בפרואורבו אחרים (הדומים להם בכל),
היו יוצרים התפרצויות של עיסה רותחת, שהתחרו בהצלחה עם אלה של
ימי קדם. ello, 'im' ראה שלא ירחק היום וכדור העיסה יהפוך
חזרה לכדור אש, והפרואורבו האחרון ירים עיניו מעלה וילחש,
בנשימתו האחרונה: ' good'by, 'im '.

'נחמד לשחק בו זמן מה', Him חושב לעצמו תוך שהוא מפהק כתינוק
מגודל, עיניו מגולגלות מעלה בארובותיהן ורק הלובן גלוי מבעד
לעפעפיים כבדים, כמעט סגורים.
Him, התינוק=האל-הכול-יכול, ישן בעריסתו. שנתו נמשכת
לנצח."

ממש עם תרגום שורות אחרונות אלה, התפוררו אחרוני הלוחות והיו
לאבק פורח."

הוא השאיר רווח של מספר שורות וחתם את שמו המפורש:

ידידיהוxחzנוvסkי#אהוביהוisרוטa%נרוממהו+יוםיום.

סוף הספר כבר קרוב, הוא חשב, ובכל מקרה המשך הכתיבה בין השורה
הקודמת לבין החתימה, 'ידחוף' את החתימה מטה מטה, ברווח קבוע
לפני הטקסט, כעמוד האש לפני המחנה.

מראה שמו בתחתית המסך גרם לו להרגיש, סוף כל סוף, שלם, להרגיש
קיים. 'יש!' הוא קרא בקול, תוך בצוע התנועה המתאימה אם
האגרוף הקפוץ והמרפק הנסוג. תנועה לא זהירה זו הפכה את תוכנה
של כוסית היין על המקלדת. נשמע קול בעבוע, ואד קל עם ריח
גופרית התפשט בחלל החדר. לנגד עיניו החלו האותיות שעל המסך
להתפתל, להתעוות וללבוש ולפשוט צורה. משפטים שלמים שהוא עוד לא
כתבם צצו על גבי המסך, ברווח שהוא השאיר לפני רגע, ונעלמו
כלעומת שבאו, לפני שהיה סיפק בידו לקוראם בשלמותם. לזמן מה
התייצב המסך, כאשר רק מידי פעם החליפו צמדי מלים את מקומם, זה
עם זה, בקצב שהזכיר לו הבהוב של שעון דיגיטאלי מאוחר בלילה
אחרי הפסקת חשמל. גם מצב זה לא נמשך: עוד לפני שהספיק להתרגל
לכך, פסק ההבהוב  ומתחתית המסך החלו כל המלים להעלם, בסדר הפוך
לסדר כתיבתן, כמו בלחיצה אחת ארוכה על מקש ה-Delete . הוא לחץ
בפאניקה על המקשים השונים. הוא ניער את המחשב בניסיון להפסיק
את ההרס. דבר לא עזר. כל אשר כתב נעלם ללא זכר. המסך נותר ריק
ממש כבתחילה. 'למה לא בצעתי גבוי', חלפה מחשבה בראשו.

א.י.נ. חשב לעצמו שעה ארוכה: בכל ההיסטוריה האנושית
   לא היה עדיין חילוף קוטביות, ואולי הוא קרב, אולי כבר
       הגיע  הזמן  למחוק  את  כל  השלטים   שבעולם
           ולחכות לרגע הנכון לכתוב מחדש את המלים
               'שמאל', 'ימין', 'מעלה', 'מטה', 'קדימה',
                     'אחורה',   'התחלה',    ובמיוחד
                            לרגע    הנכון    לכתוב
                                  את       המלה
                                       'ס  ו  ף'
                                             ס