[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








הוא היה זר. כבר ברגע שראיתי אותו, יושב על הספה שלי, ידעתי
שהוא לא שייך לעולם הזה.
הוא היה אפור בעורו והיו לו עיניים זהובות מרצדות. על ראשו
הייתה מגבעת קטנה.
"אתה ממימד אחר, נכון?" - שאלתי בקול עצלני, כי בדיוק הקצתי
משנת צהריים.
"אכן אכן. יפה ידעת." - ענה לי בקול נמוך וחסר מלודיה, אם כי
בעל הומור.
הדירה שלי הייתה קטנה ונטועה הייתה בשכונה רגילה ודי שולית של
העיר. לא היינו רגילים לראות דברים מוזרים. ובחיים לא האמנתי
בכלל שיש ממדים מקבילים. אבל יצור ההוא היה מוזר מדי בשביל
להיות מכאן.
הצעתי לו לשתות יין יבש. הוא אמר לי ששותה רק דברים רטובים
והיה מופתע כשגילה שהיין נוזלי על אף היותו "יבש". הוא אכל כמה
עוגיות מהמגש על השולחן וקינח בגולת זכוכית שלעס בתאבון. הזר
הסביר לי שגולות זכוכית עשירות בצורן שחשוב להתפתחות השלד
הפנימי.
שאלתי אותו האם הוא עוד גדל. הוא ענה שכן ושאמור להגיע בבגרותו
לתקרה שלי עם הכתפיים שלו, אבל זה לא יפריע לו ללכת זקוף, עקב
הצוואר הגמיש שלו.
שאלתי אותו מתי יהיה בגובה כזה והוא ענה שבעוד שעתיים שלוש
ואני אמרתי שכדאי שעד אז ימצא לו איזה באוהאוס גבה - תקרה
להתארח בו.
הוא סיפר לי מעט על סוגי התחבורה הציבורית בממד שלו ואיך
משיגים שם כרטיסים לתאטרון.
צחקנו.
"מוזר, העולם שלכם" - אמר לי הזר - "משונה. והיצורים בו לא
דומים לשלנו."
"כן, - עניתי לו בחולמניות - "אנחנו האנשים בטח נורא מוזרים
לכם. ואיך שאנחנו מתלבשים... ואולי גם הצבע של השמיים.....
צריך להיות מוזר מאוד בשבילכם."
"כלל לא" - חייך לעברי - "השמיים שלנו כחולים כמו שלכם ויש לנו
אנשים בכל הצבעים, גם כמוך, בדיוק..." - הוא חשב מעט - "ותסלח
לי, אבל הבגדים שלך יצאו אצלנו מהאופנה לפני ארבע עונות.
במיוחד התחתונים האלה. הקיבות האלה כבר פאסה."
"אלה לבבות."
"ובכן, אצלנו זה סימן לקיבה, אם כי לא באמת דומה לה בצורה."
"אממ... אצלנו זה סימן ללב... אם כי לא דומה ללב אמיתי..."
"כך, או כך, זה פאסה."
"אבל אני מניח שפרטים רבים אחרים בעולם הזה הם מוזרים לך." -
אמרתי.
"נורא מוזרים... למשל הנחש המעופף מאחורי המראה שלך."
זה הכניס אותי למבוכה מסויימת. מה יכול היה הוא לזהות כנחש עם
כנפיים?
"תוכל להצביע עליו?" - שאלתי בהיסוס.
הזר קם, ניגש למראה, פישפש מאחוריה, נראה שאחז במשהו ושלף משם
נחש ארוך בצבע ירוק - סלט. הוא משך ומשך ביצור המתפתל, עד
שכולו היה בחוץ. אורכו היה כשבעה מטרים, הוא היה דק כאצבע ועל
גבו היו ששה זוגות של כנפיים.
"אתה הבאת אותו?" - שאלתי.
"לא. הוא היה פה תמיד, אני חושב." - אמר ונתן ליצור לזחול
בחזרה לחושך שמאחורי המראה.
"מאחורי המראה הזאת?"
"אכן אכן. כלום הבחנת בו לפני כן?" - תמה הזר.
"אממ... לא..." - הודיתי ומשכתי בכתפיי.
"וביצור החום הזה שהולך על שש רגליים ויש לו מחושים? הם שורצים
בכל מטבח ומטבח במימד שלכם."
"אה, זה תיקן. יש חרקים בממד שלכם?"
"חרקים יש בשפע, אם כי התיקנים שלנו ורודים. אבל יצורים כמו
שיש לכם במטבח לא ראיתי מעולם, אני חייב להודות."
ניגשנו למטבח. פתחתי בזהירות את הפח ובתוכו מצאנו שלושה מקקים
שמנים שניזונו משאריות פיצה.
"שני אלה הם כמו אצלנו" - אמר הזר אפור העור - "אבל זה" -
הצביע על השמאלי - "כזה לא ראיתי מעולם."
הוא שלח את ידו לעבר התיקנים ואלה, כהרגלם התפזרו. הוא הצליח
לתפוס את השמאלי והפך אותו על גבו. רק אז הבחנתי שלאוכל הזבל
ההוא היו פני ילדה. היא החזיקה בשתיים מרגליה חתיכת פיצה ולעסה
אותה. ידיה היו בכפפות עור שחורות ועל בטנה היה קעקוע די גרוע
של דולפין, עם חתימת האמן. היא שלחה יד אל מתחת לכנפי הפייה
שלה, שלפה משם גרעין אבטיח והשליכה אותו הישר לעין שלי. בעודי
צועק מכאב, הילדה חומת הכנפיים התהפכה על ששת רגליה וברחה בין
הסדקים.
"אל אלוהים... כמה כאלה מסתובבים במטבח שלי?" - אמרתי, בעודי
משפשף את העין.
"כל תיקן שלישי." - ענה לי הזר.
"עוד משהו?" - אמרתי בחששות כבדים.
הזר נקש על אחת מהמרצפות ארבע פעמים. אז ביצע עליה ריקוד סטפס
קצר והקיש עליה בציפורן. קול מתגלגל כשל מכונית יפנית שמנסה
לסחוב בעלייה תלולה (אי אפשר לתאר זאת אחרת) נשמע מתחת למרצפת
- "תודה שהקדשתם זמן לססמה. מייד אגיע."
המרצפת עלתה ומתוכה הציץ סרטן קצר - בטן קטן שצבתותיו היו כמו
כפות מחפר וכתר עלים היה מונח על ראשו הקטן. הוא דגדג את אפי
בנוצה, שלף צנצנת פורמלין, הריח כמה שניות ושאל אותי בקשר
למעשיי כאן.
אמרתי שאני גר פה. הוא התפלא וטען שמעולם לא ראה אותי. -
"אתם," - אמר, פונה לשנינו - "אנשי העולם העליון, מאוד מוזרים
לנו."
"ואתה?" - שאלתי בכעס - "מה אתם עושה ברצפה שלי?"
"שלך?" - שאל הסרטן - "כבר שנים שהעיר שלנו קיימת ומעולם לא
שמעתי אף אחד הטוען שאינה שלנו."
"עיר? אתם חופרים שם עיר?!"
"כן. כל ארבע אלף שמונים ואחד מבני עמנו."
קפצתי בטירוף וייאוש - " אבל אתם תמוטטו לי את הבית !"
"אל תדאג, יצור מוזר. אנחנו שמים תומכות. אף אחת מהערים שלנו
מעולם עוד לא התמוטטה." - הוא סגר את המרצפת בצלצול.
עמדתי המום. לא דיברתי כמה דקות. שיירה של זחלים שעירים עברה
בזחילה אטית באוויר שלפניי. אפילו לא הנדתי עפעף למראה
המוזרות. הזחלים התרחקו לחדר השירותים, הרימו את המכסה של מיכל
ההדחה, נכנסו וסגרו בזהירות. שמעתי, כדרך חלום, את הזר אומר
שבעולם שלו שום דבר לא עף אם אין לו כנפיים.
"תיכף תגיד לי שיש לי טרולים מתחת למיטה."
"לא סביר." - אמר הזר - "המקום כבר תפוס על ידי שש פיות ותנין
קטן שמדקלם פואמות מפרי המצאתו. לא הייתי חושב שיש שם מקום
לעוד יצורים. וגם הפואמות די גרועות"
הוא הביט לרגע בשעון - "ובכן, בעוד רגע אתחיל לגדול, אז סלח
לי. הלכתי לחפש באוהאוס לגדול לתוכו." - אמר, נפרד ממני בנשיקה
ויצא בקפיצה חיננית מהחלון.
הוא בלי ספק היה זר, כי עיניו המרצדות הבחינו בדברים שלא צריך
היה לראות.
הבטתי מהחלון. הזר כבר הספיק לגדול וכעת עמד, כל שלושת המטרים,
בחנות צעצועים וקנה גולות.
"אדוני הזר !" - צעקתי לו מהחלון. הוא סובב את צווארו הגמיש
לכיווני. מאחוריי שמעתי את הזחלים מתרחצים במיכל ההדחה.
משתעשעים בגלישה לאסלה.
"אדוני הזר ! קח אותי בחזרה איתך !" - זעקתי אליו.
העולם הזה היה משונה מדי בשבילי.




סיפור שבא אליי בן - רגע ונכתב ישר לתוך האתר.
מוקדש לאסיה, המעסיקה שלי.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
עבודת צוות:

הזדמנות להאשים
מישו אחר.




אד המתאבד


תרומה לבמה




בבמה מאז 10/2/06 9:23
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
עידו ארמיאץ'

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה