מכת אלוהים קראתי לזה אז, זה היה משהו שאני מעדיף לשכוח, זה
היה יום בהיר ויפיפה קמתי בבוקר בלי שום בעיות. בדרך מהבית
עברתי דרך גן גדול שיש בו המון דשא ירוק ועצים גבוהים ויפים
החלטתי לשבת ולעשן במקום כל כך יפה. הדלקתי את הסגריה שלי. זאת
הייתה סיגריה של משהו רגוע כאילו העולם נפסק לעבוד. ישבתי
ועישנתי לי, פתאום עברה אישה זקנה לידי, הייתי די מופתעת לראות
אותה ב-7 בבוקר בגן. לקחתי שכטה ובאה אלי השאלה הכי נורא
שנשאלה על יד כל אדם בכל היקום וכל אדם ואדם חושב על השאלה
הזאת לפחות פעם בשבוע. חשבתי לי "מה בעצם מטרת החיים שלי?"
מה אני עושה פה? מה אני אמור לעשות פה? התחלתי לחשוב שכל אחד
יש את המטרה שלו. יש אנשים שמנסים להגשים חלומות, יש אנשים
שסתם חיים לריבוי אוכלוסין, אבל בתוך תוכם הם יודעים את השאלה
אבל אין להם מספיק אומץ לחשוב עליה בצורה גדולה. אני חשבתי
בערך ארבע חמש שעות חשבתי על כל מיני אנשים שמגשימים את עצמם
את האנשים שמנסים לברוח (שזה הרוב) ודי הסכמתי איתם. בסופו של
דבר הגעתי למסכנה כל אדם ואדם הוא זיוף של משהו שהוא רוצה
להיות ואף פעם לא יצליח להיות, רגש זה זיוף זה פשוט משהו
שהמצאנו ואנחנו חושבים שהוא קיים, אנחנו בסך הכל מכונות
ביולוגיות, אנחנו עבדים של הקיבה שלנו, נולדנו כמו כל חייה
אחרת. המטרה שלנו זה לשרוד. אנחנו הצעצוע של אלוהים ואלוהים
הוא ילד סדיסט בן 16 ובאמת שאני לא צוחק על דברים כאלה. תמיד
שנאתי להיות אני, תמיד "הרגשתי" לא שייך, עכשיו אני חושב למצוא
דרך אחרת לחיות, להתמודד עם כל מה שאני חי, לגרום לרגשות שלי
להיות אמיתיות. בריחה היא דבר קשה, צריך להתמודד עם הפחד ויצר
ההישרדות שלנו. נולדנו ליצור זה קשה לשכנע את עצמך למות תאמינו
לי!
אני חי כדי לשפר את הסיבה שלנו לחיים, אני חיי כדי למצוא את
הרגש האמיתי בחיים. אין סיבה לחיות אבל אתה יכול למצוא לך משהו
שיעזור לך להעביר את החיים בלי הרגשת ריקנות בלי הרגשת מוות
תמידית.
תמיד מחפש איגור
