|
והוא שוב בורח
מכל מקום שיעלה בו זכרונות
והוא שוב לוקח
אחריות על גורלו
הוא לא דומע
ואי אפשר לשאול
הדרך ארוכה
והשתיקה אומרת הכל
וכשההגיון מתרחק מהרגש
וכשהזמן עושה את שלו
הוא מתעקש להמשיך לחיות
ושהסיפור כבר יהיה מאחור
כי השנים בחוסר וודאות
ולמה כל זה מציאות
משתדל לא לעשות טעות
ומישהו אוהב אות... אוהב אותו...
אולי יציל אותו...
והוא שוב שוכח... להיזכר...
והוא שוב מפנים...
לא מספר.
ורק היא יודעת הכול
אילו רק יכלה
הייתה מחזירה לאחור. |
|
|
הלכתי לכיכר
רבין, איפה
שרצחו את רבין,
עמדתי בנקודה
שרבין עמד בה
פעם אחרונה,
עברה בחורה עם
כלב, בדיוק
כשחשבתי כמה חבל
שלאה כבר לא
בחיים, זה גרם
לי לזיקפה.
שאלתי היא:
האם אני
נקרופיל?
זאופיל?
או סתם
נוסטלגי?
יוסי עמוס חזה,
בשאלה ליגאל
עמיר או לאחותו
הדס עמיר, תלוי
את מי שואלים. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.