מי יתן שאבין, היה זה רק חלום.
מי יתן שאוכל, לשאת עיניי אל המרום.
ולהביט בך... שופעת חיים. כה שמחה. כה מאושרת.
בלעדי.

מי יתן, שאתגבר על כל מכאוביי,
אותם מכאובים, אשר האפירו שמיי.
ולראותך... כה חזקה. יפה ומחודשת.
נשמתך סקרנית, אמיתית, כה מוארת.

מי יתן, שיימחקו השבילים המובילים לחיקך,
אותם שבילים בהם מעדתי במסע אל תוכי עולמך.
ולספר לך, עד כמה אוקירך, אוהבך,
כאשר אינני עוד לצידך.

מי יתן שאודה, בפנייך, גיליתי עצמי שוב,
ושאל הימים עברו, לא ארצה לשוב.
אכן, התנפצו האשליות בפניי,
אמנם כעת אמיצה אני משהייתי, תראי זאת אם תעמיקי מבט בעיניי.

מי יתן, שחיוכך יוותר מיוחד בעדינותו, כזה חמים,
מי יתן, שסיפורינו יחתם ברגע זה, לעולמים.
מי יתן שנתרחק אט אט, נפתח במעוף,
מי יתן שאותך אנצור, אנצור בליבי עד אין סוף.